Page 342 - 13322
P. 342

‫‪ 342‬יורם טהרלב בעקבות שלמה המלך|‬

               ‫ִּבְרב ֹות ְרׁ ָש ִעים ִיְר ֶּבה ָּפׁ ַשע ְו ַצ ִ ּדי ִקים ְּב ַמ ַּפ ְל ָּתם ִיְרא ּו‬

‫וצדיקים במפלתם יראו — דוד חוזה במפלתו של שאול ובהשפלתו‪,‬‬
‫כאשר הלה קם בבוקר ומגלה כי חניתו וצפחת המים שלו נגנבו בעת‬
‫שישן‪ .‬דוד נעמד במרחק בטוח ומלגלג בצעקה מרחוק על המלך‬
‫(שמואל א' כו)‪ַ :‬ו ִּי ְקָרא ָדִוד ֶאל ָה ָעם ְו ֶאל ַא ְב ֵנר ֶּבן ֵנר ֵלא ֹמר‪ְ ...‬ו ָל ָּמה ֹלא‬
‫ׁ ָש ַמְר ָּת ֶאל ֲא ֹד ֶני ָך ַה ֶּמ ֶל ְך? ִּכי ָבא ַא ַחד ָה ָעם ְל ַהׁ ְש ִחית ֶאת ַה ֶּמ ֶל ְך ֲא ֹד ֶני ָך‪...‬‬
‫ְר ֵאה ֵאי ֲח ִנית ַה ֶּמ ֶל ְך ְו ֶאת ַצ ַּפ ַחת ַה ַּמ ִים ֲאׁ ֶשר ְמַר ֲאׁשֹ ָתיו‪ .‬דוד מקפיד שלא‬
‫לפגוע במלך גופו‪ ,‬כי הוא‪ ,‬כמו דוד עצמו‪ ,‬משיח ה' (שם)‪ִ :‬מי ׁ ָש ַלח ָיד ֹו‬

                                                  ‫ִּב ְמׁ ִשי ַח ְיהָוה ְו ִנ ָּקה‪.‬‬

                           ‫ַי ֵּסר ִּב ְנ ָך ִוי ִני ֶח ָך ְו ִי ֵּתן ַמ ֲע ַד ִּנים ְל ַנ ְפׁ ֶש ָך‬

‫שאול נרגש מהמחווה של דוד וקורא לו "בני" (שם)‪ֲ :‬הק ֹו ְל ָך ֶזה ְּב ִני‬
                                                                ‫ָד ִוד‪.‬‬

‫יסר בנך ויניחך — הסר את האיום מבנך ויניח לך‪ ,‬עזוב את דוד‬
                                                             ‫לנפשו‪.‬‬

‫וייתן מעדנים לנפשך — וסוף־סוף תוכל להתענג על מנעמי החיים‬
                                               ‫שהמלוכה מציעה לך‪.‬‬

                        ‫ְּב ֵאין ָחז ֹון ִי ָּפַרע ָעם ְוׁשֹ ֵמר ּת ֹוָרה ַאׁ ְשֵרה ּו‬

‫דוד אומר זאת לשאול‪ :‬באין חזון ייפרע עם — בגלל שחזונך היחיד‬
‫הוא המרדף אחריי‪ ,‬ומתאר עצמו (שם)‪ֶ :‬את ַּפְרעֹׁש‪ֶ ,‬א ָחד ַּכ ֲאׁ ֶשר ִיְר ּ ֹדף‬

                           ‫ַה ּקֵֹרא ֶּב ָהִרים‪ ,‬בגלל זה העם כולו מתפרע‪.‬‬
‫ושומר תורה אשריהו — אילו שמרת את מצוות התורה‪ ,‬אשריך‬

                                               ‫ואשרי העם שככה לו‪.‬‬

                        ‫ִּב ְד ָבִרים לֹא ִיָּו ֶסר ָע ֶבד ִּכי ָי ִבין ְו ֵאין ַמ ֲע ֶנה‬

‫דוד מגיב על דבריו של שאול (שם)‪ ,‬המציע לו לחזור לארמון‪ַ :‬ו ּיֹא ֶמר‬
‫ׁ ָשא ּול ָח ָטא ִתי ׁש ּוב ְּב ִני ָדִוד ִּכי ֹלא ָאַרע ְל ָך ע ֹוד‪ .‬ומוסיף (שם)‪ִ :‬ה ְס ַּכ ְל ִּתי‬
‫ָו ֶאׁ ְש ֶּגה ַהְר ֵּבה ְמ ֹאד‪ .‬מכה על חטא‪ .‬ודוד אומר לעצמו‪ :‬בדברים לא‬
‫יווסר עבד‪ ,‬כי יבין ואין מענה — הדיבורים לא יעזרו לי‪ ,‬וחבל שאענה‬
   337   338   339   340   341   342   343   344   345   346   347