Page 208 - 1901-MOZESON-NIV-SFATAIM.1901-MOPZESON-NIV-SFATAIM.1A
P. 208
קבלת רבינו האריז"ל -דרכי ההשתלשלות yניב שפתים קפ
הפרצוף הינו ציור גמור ,ועל כן הינו "תיקונה" של הספירה.
"בניין הנקודה לפרצוף"רחצ ,מתקן את האצילות בתיקון נוסף המביא להתפשטותן והגדלתן של
הספירות התחתונות מן "האור העליון" ,כדי שיוכלו לקבלורצט.
z
שהוא עתה אחר התיקון".
רחצ .עיין שער ההקדמות )ט"ל ע"ב( וז"ל" :ונבאר עתה ,איך היתה תיקון המלכים האלה .הנה כאשר המאציל העליון
ראה ,כי לסבת היות האור גדול ,לא יכלו לסבול ,ועי"כ נשברו ,לכך עלה ברצונו לתקן כל העולמות ,באופן שיהיה בהם
כח לסבול האור ,ויתקיימו ,ויחיו ולא ימותו .ואמנם התקון הוא ,על ידי התפשטות האור ,אשר אז יתרחקו הכלים מאת
מאציליהם ,ואז יהיה בהם יכולת לקבל האור הבא ,יותר ממועט ומרוחק".
וכן בתורת החסידות מוסבר שהפרצוף הינו גילוי שלם של הנקודה ,ובו כל הצדדים מוסיפים פירוט אחר פירטו ,עד
שמתגלה שעשר הספירות הכלולות בנקודה הראשונים כלולות גם הן מעשר ספירות.
במונחים של תורת הנפש נוכל לומר כי תהליך "התפתחות" הנקודה לפרצוף הינו "תהליך התבגרות" .ר"ל מרצונות
עזים וילדותיים העומדים על עצמם בכל תוקף כפי שהיה בעולם התהו בסוד "אנא אמלוך" ,עד לבנין של "אישיות
שלמה" בדמות פרצוף ,שבה כל כוחות הנפש מתפתחים ומתכללים אחד בשני.
ביתר עמקות" ,התגלות" של נקודה וספירה גורמת "להתנגשות" בין האור לכלי ומובילה לכדי "שבירה" ,כפי שהיה
בעולם התהו .לעומת זאת ,הפרצוף הינו מבטא יותר מכל את "עולם התיקון" שהינו עולם של התכללות ושיתוף פעולה,
שבו כל "נקודה" מודעת אל השניה ,וכלולה בה.
תורת הקבלה עוסקת רבות ביחסים שבין הפרצופים ,שהינם "יחסים" של השלמה ושל שיתוף פעולה :הם מתלבשים
זה בזה ,מחיים זה את זה" ,מזדווגים" ומולידים תולדות.
ב"כלים שלמים" אלו הנקראים "פרצופים" מתגלה ה' יתברך אלינו ,זוהי התגלות שיוצרת "קשר שלם על כל ממדיו-
קשר שיכול להחזיק מעמד בתנאים של שניות ושונות ,שדווקא בהן חשק ה' יתברך.
כלשון האדמו"ר האמצעי זי"ע )שער היחוד פרק כ'( וז"ל" :וביאור הדברים ידוע שבחינת הנקודות הוא בחינת העצמיות
טרם שמתפשט ,כנקודה שהיא בלתי מתפשטת וכו' .כמו רצון העצמי הבא בגילוי חסד הגם שכלול בו שכל -לא יתחבר
עם רצון עצמי היפוכו הבא בבחינת הדין גם שהוא כלול משכל וכו' .כי אין להם כל שיוכלו להתכלל בו שני הפכים
כאלה .וכמו שנראה בחוש מי ששכלו מטה כלפי חסד בעצם לא יוכל לסבול בשום אופן למנגדו ,שהוא מי ששכלו
מטה כפי דין בעצם וכו'.
אבל בחינת התקון היינו כאשר המדה בא מבחינת נקודה שלה להתפשטות חוץ מן העצמיות רצון ושכל שבה .דהיינו
כמו מדת החסד כאשר יולד בה הרצון ושכל להטות כפי חסד לזולתו מצד שעשה לו טובה ,ולא מצד עצם הטוב וחסד
הבא בגילוי בהכרח מטבע הטוב שבעצמיות נפשו ,אדרבא יוכל להיות אכזרי בטבע ולמי שחננו והצילו ממות וכה"ג
ירצה להיטיב וכו' ,שזה נקרא חסד וטוב המורכב ,ולא חסד פשוט ועצמי וכו' ,שזהו מבחינת המדות דתקון שהם בבחינת
מורכבים דהיינו בהתפשטות דבר שלא מצד העצמיות לבד ,על כן יוכל להיות התכללות דבר והיפוכו .והיינו בחינת
נקודה ותהו דגם שנעשה בהתחלקות לעשר ,אין זה רק ספירה ולא פרצוף אדם שהוא בחינת ההתכללות מכל ההפכים.
אלא בבחינת התקון דווקא שכל נקודה בא בהתפשטות חוץ מעצמיותה ,אז מתכללים ע"י ריבוי הכלים מכלים שונים
שמורכבים מהם".
רצט .בדרך העבודה הנקראת "אליבא דנפשיה" -כותב רבינו האריז"ל )עץ חיים שער י' פ"ג( וז"ל" :והנה מציאות
מקום התפשטות כל אלו הפרצופים הדכורין והנוקבין הנעשים מהתחברות שם מ"ה וב"ן כנז' וכו' .ואור המצח הנקרא
שם מ"ה אעפ"י שיוצא מלמעלה מן המצח הנה הוא מתפשט משם ולמטה ומתחיל מציאותו מן הטיבור עד סיום רגליו
כנז' .אבל מה שנשתנה עתה מבראשונה בעת יציאת נקודות העינים הוא זה כי אז היתה נקודת הכתר במקומה בלבד
ואחריה נקודת החכמה לבדה בפני עצמה וכן עד"ז כל הי"ס ,אבל עתה ניתוסף תיקון גדול והוא כי נקודת הכתר נמשכה
ונתפשטה ממקומה עד למטה עד קרוב אל סיום רגלי א"ק כמ"ש בע"ה במקומו ,וזה ההתפשטות הוא כל שיעור הנקרא
בשם עולם האצילות וכו' .באופן שכל רגלי פרצופי האצילות בין של עתיק בין של אריך בין של זו"ן כולם שוין בסיומן
