Page 237 - 1901-MOZESON-NIV-SFATAIM.1901-MOPZESON-NIV-SFATAIM.1A
P. 237
ניב שפתים yקבלת רבינו האריז"ל -דרכי ההשתלשלות רט
z
נאמר )ישעיה מ"ה ט"ו(ָ " :א ֵכן ַא ָתּה ֵאל ִמ ְס ַתּ ֵתּר" ,ר"ל ככל שהאור יורד לחיות עולמות תחתונים ,כן רבים ההסתרים
והמחיצות שעובר דרכם ו"מתעלם" בתוכם )שכידוע עולם מלשון העלם(.
"תופעה" זו לכאורה הינו המקור לכל מה שכלול בסדר ההשתלשלות ,המסוגל להביא את האדם "להתכחש" ח"ו לאור
ה' המחיה אותו ,וזאת מחמת ההסתר הגדול שאינו מאפשר לראות בבהירות איך שה' אחד -ו"כולא קמיה כלא חשיב".
ביתר ביאור ,בסדר ההשתלשלות ככל שהאור משתלשל ויורד ,כך "מתמעט"" ,מתעלם" והולך" .החושך והקרירות"
הנוצרים הינם מציאות ה"יש" על כל גווניה ,אשר בה מתפתחת חוסר מודעות שְ"-יהָֹוה ֶא ָחד" )דברים ו' ד'( ,ו" ֵאין עוֹד
ִמ ְלּ ַבדּוֹ" )דברים ד' ל"ה(.
לכן -הדירוג שבסדר ההשתלשלות הינו על פי "איכות הביטול".
ארבעת העולמות הינם ארבע מציאויות שונות ,כאשר ככל שהמציאות של עולם מסוים "בטלה" יותר כלפי ה' ,ר"ל
חדורה יותר במודעות למציאותו יתברך.
בעולם האצילות נמצאים כל הנבראים ב"ביטול במציאות" ,אשר עליו נאמר )הקדמה לתיקוני הזוהר ג' ב'(" :איהו
וחיוהי חד בהון ,איהו וגרמוהי חד בהון".
"איכות הביטול" שבשלושת עולמות בריאה יצירה עשיה ,אינה דומה כלל לאיכות הביטול שבאצילות.
"הביטול במציאות" של עולם האצילות ,פירושו ביטול המביא לכדי אחדות בה מציאות העולם בטלה לה' יתברך מכל
וכל ,ואין כל מקום לרצון נפרד.
בעולמות התחתונים )עולמות בריאה יצירה עשיה( ,דרגת הביטול הגבוהה ביותר הינה "ביטול היש" ,בו מורגשת מציאות
עצמאית ונפרדת ,אלא שהינה מבטלת את עצמה לה' יתברך ,בדומה לאדם המבטל את רצונו מפני "רצון אביו" או רבו.
השוני הבסיסי בין האצילות לשאר העולמות מתבטא בכך שעולם האצילות מכונה בשם "אין" )ר"ל העדר מציאות
נבראת( ,לגבי שלושה עולמות בריאה יצירה עשיה הבאים אחריו.
"עולם הבריאה" מכונה בשמו ,כיון שהינו כבר "נברא יש מאין" ,לעומת עולם האצילות.
בין עולם הבריאה לבין עולם האצילות מפריד מסך )פרסא בלשון רבותינו המקובלים זי"ע( ,שמשמעו "דילוג מהות",
בין מה שלפניו ומה שלאחריו.
עד לשלב זה הלך האור והתמעט ,אך תמיד נותר משהו מן האור המקורי .אך כאן "חוצץ מסך" של ממש בין המקור
לבין עולם הבריאה ,והאור הנראה מצד השני של המסך כבר אינו דומה לאור המקורי -זהו "אור של תולדה" בלבד,
ורק ממנו והלאה מתחילה להתהוות מציאות היש.
אמנם ,עדיין "מציאות היש" גנוזה ,ר"ל שעולם הבריאה "זוכר היטב" את "האין" ממנו בא ,ולכן מדובר כאן בעניין
דק מן הדקים ,ולכן מדובר כאן רק ב"אפשרי המציאות" ,ר"ל מקום כלשהו למציאות בכל תודעה נפרדת.
בעולם היצירה מתגלית ראשית מציאות היש ,שהינה ראשית התהוות הקליפות ,ולכן בעולם זה בא לידי ביטוי "מלחמת
יצר הטוב עם יצר הרע" ,שכידוע בעולם היצירה "הכוחות שקולים"" -חציו טוב וחציו רע".
בעולם העשיה "היש" משלים את התפתחותו ,וממילא נקרא עולם העשיה בשם "העולם השפל" -ש"רובו רע ומיעוטו
טוב" ,כך שהגיע ה"יש" למציאות גסה ומגושמת ,המתנשאת לאמור )ישעיה מ"ז ח'(ֲ" :אִני ְו ַא ְפ ִסי עוֹד".
במציאות זו מתגלה "פירוד התודעה" לגמרי ממציאות ה' יתברך ,שנאמר )בראשית ח' כ"א(ֵ" :י ֶצר ֵלב ָה ָאָדם ַרע ִמְנֻּעָריו".
הרבי הרש"ב זי"ע )ספר המאמרים עת"ר עמ' נ"ה( הסביר ,שעולמות בריאה יצירה עשיה הינו כנגד המושגים "חומר"
"צורה" "תיקון".
בעולם הבריאה מציאות היש הינה רק חומר ,ולא בצורה .בו היש כשלעצמו בטל בביטול היש ,ובכך יש הרגש של
ביטול במציאות.
בעולם היצירה מציאות היש חודרת גם אל הצורה ,לכן כל הביטול שם הינו ביטול היש בלבד .ר"ל ישנו יש ,אלא
שהינו ביטל לה' ,המהווה ומחיה אותו תמיד.
בעולם העשיה מציאות היש מגיעה אל קצה שכלולה ,ובא לידי "תיקון" של ממש.
ובכך מתגלה שכל תכלית הנברא הינו "כפיית היש" וביטולו אל האין.
