Page 45 - 27122
P. 45
פיפה פיץ־אמובי
עבודת גמר 04/08/2017
יומן תיעוד — רשומה 4
תמליל ריאיון עם ראווי סינג
פיפ :אז בן כמה אתה?
ראווי :למה?
פיפ :אני רק מנסה לוודא את כל הפרטים.
ראווי :כן ,המפקדת .בדיוק היה לי יום הולדת עשרים.
פיפ( :צוחקת) [הערת אגב :אלוהים אדירים ,הצחוק
המוקלט שלי מחריד .אני בחיים לא צוחקת שוב!]
וסאל היה מבוגר ממך בשלוש שנים?
ראווי :כן.
פיפ :אתה זוכר אם אחיך התנהג מוזר ביום שישי ,עשרים
באפריל ?2012
ראווי :וואו ,קופצת ישר למים .אממ ,לא ,ממש לא .אכלנו ארוחת
ערב מוקדם ,בשבע כזה ,לפני שאבא שלי הקפיץ אותו לבית
של מקס ,והוא קישקש בלי הפסקה כמו תמיד .אם הוא
תיכנן בלב רצח ,לא ראינו שום דבר .הוא היה ...עליז ,אני
חושב שזה תיאור טוב.
פיפ :וכשהוא חזר ממקס?
ראווי :כבר ישנתי .אבל אני זוכר שלמחרת בבוקר היה לו מצב
רוח ממש טוב .סאל תמיד היה בן אדם של בוקר.
הוא קם והכין ארוחת בוקר לכולנו ,ורק אז התקשר אליו
מישהו מהחברים של אנדי .ככה גילינו שהיא נעדרת.
מהשלב הזה הוא כבר לא היה עליז ,כמובן ,הוא היה
מודאג.
פיפ :אז לא ההורים של אנדי ולא המשטרה התקשרו אליו
בשישי בלילה?
ראווי :לא ,עד כמה שאני יודע .ההורים של אנדי לא ממש הכירו
