Page 11 - Step and repeat document 1
P. 11
ועוד מקיים בזה" :מאמר מיוחד לעניין חסד והוא מש"כ' :והודעת
להם את הדרך ילכו בה' ,ואמרו חז"ל את הדרך זו גמילות חסדים...
ובמאמר זה כלול כל עניני החסד שיש בין איש לרעהו ,ואף גמ"ח
שהאדם עושה בגופו ,כגון ביקור חולים וקבורת מתים וכה"ג" (לשון רבנו
בסוף ה'פתיחה' ל'אהבת חסד').
כתב השו"ע (או"ח סימן ס' ס"ד) ש'מצוות צריכות כוונה' (דהיינו שיכוון
לקיים המצווה כאשר ציוה ה' ,לשון המ"ב סק"ז) ,ופסק המ"ב (סק"י) שאם לא כיוון
– לא יצא ידי חובה וצריך לעשות המצווה שוב.
ואף שכתב שם המ"ב בשם ה'חיי אדם' ,שכאשר יש הוכחה לפי
הענין שעשייתו היא כדי לצאת ידי חובת המצווה ,כגון ,שקורא ק"ש
בסדר התפילה וכדו' ,אע"פ שלא כיוון בפירוש – יצא ,מ"מ סברא זו
שייכת יותר במצוות שבין אדם למקום ,אבל במצוות שבין אדם לחברו
בדרך כלל אין הוכחה מהקיום עצמו שכוונתו לשם מצווה ,כגון ,כשאחד
שואל את חברו 'מה השעה?' וכשהלה עונה לו (ומקיים בזה מצוות "ואהבת"
ו"והלכת בדרכיו" וגמ"ח ועוד) ,אין לכאורה הוכחה שהוא מכוון בלבו לשם
מצווה ,שהרי רבים עונים כן מפני הנימוס וכדומה ,וכן כאשר משתתף
בחתונה וכל כיו"ב -אין שום הוכחה שכוונתו לשם מצוה .ולכן בזה גדל
החיוב לכוון לשם מצוה.
[ואף שהיה מקום לומר שבמצוות שבין אדם לחברו לא נאמר דין
דמצוות צריכות כוונה ,מפני שעניין המצווה הוא שתגיע הטובה לחברו,
ולא אכפת לנו בכוונתו ,מ"מ רבנו פסק (ח"ב פכ"ג בהגה"ה בסוגריים) שאין
הבדל בזה וגם במצוות שבין אדם לחברו צריך כוונה].
וכתב רבנו (ח"ב פכ"ג בהגה"ה שלישית)" :יש נפקא מינה רבה בין העושה
הפעולה שלא לשם מצווה ובין העושה לשם מצווה ,שאז מגיע גודל
התיקון הנעשית מהמצווה למעלה מעלה .וכמו שאמרו חז"ל ,שעל
זה אמר הכתוב' :מעל שמים חסדך' .והטעם ,שכפי עשייתה – כן כח
תיקונה .אם עשייתה הוא רק בגשמיות הפעולה ולא בכוונה כלל ,אז
אין בכוחה לפעול למעלה בעולם הרוחני ,ומתפשט עבור זה חסד ה'