Page 107 - Step and repeat document 1
P. 107
פרצוף של צועני
"זה מוזר להספיד שחקנים .שחקנים
אוהבים למות — על הבמה .למות ,לקום,
להשתחוות ,ואולי לקבל מחיאות כפיים
...אולי היתה זו תשוקה הדומה לתשוקתו
של הקוסם האוהב את קסמיו ומתכנן
את ביצוע הקסם הגדול ,היפה ,הנעלה,
המקסים ביותר שלו :צירוף של כל קסמיו
למעשה־קסם מופלא ,אחרון".
(בשבחה של רובינא ,מתוך "רשימות
של חתול רחוב")
למרות הביקורות המהללות את המחזה (אלוני זוכה עליו
בפרס נשיא המדינה!) הקהל לא בא בהמוניו ,וההצגה
יורדת אחרי שישים ושבע פעמים.
גם אחרי "דודה ליזה" אדית ונסים עדיין יחד
ואוהבים .הם עוברים לגור מרחוב סירקין לרחוב דיזנגוף.
כעבור שנים נסים מצליח לקנות את הדירה הזאת בכספי
תמלוגים נאים שקיבל על תרגומי מחזות ,ובזכותו של
בועז בן ציון ,הסוכן שמדבר בצרידות ובסטקטו ומטפל
באומנים שהוא אוהב כאילו היו בני משפחתו הקרובה.
בועז שומר עליו מהבזבזנות ומנדיבות־היתר שלו ,חוסך
את כספו ,וכך אחרי כל כך הרבה שנים של שכירות,
למלך הנודד ולנסיכה יש ממלכה.
107
