Page 88 - Step and repeat document 1
P. 88
יהונתן גפן
דרכם בחרו לשחק את "עמך" .הם עבדו בהרמוניה בלי
שאף אחד מהם יהיה כוכב ,וברוח חזונו של המפיק נמנעו
מסאטירה פוליטית או חברתית .הם רצו רק להצחיק את
העם ,והעם הגיע והתפקע בהמוניו .בין כל תאריכי האבל
והשכול ,השואה והגבורה ,המלחמות ,החרדות והפחדים
הקיומיים ,התנחם העם היושב בציון באתנחתה קומית
מבורכת שליכדה את האזרחים יותר מהליכוד ואיחדה
אותם יותר מבן־גוריון והחומוס! אזרחי ישראל הצוחקת,
שאולי לא יודעים לדקלם את מגילת העצמאות ,ידעו
לדקלם עם הגשש דיאלוגים שלמים ,וגם אם העירו אותם
באמצע הלילה ,הם ידעו להגיד מיד "הצ'ופצ'יק של
הקומקום"" ,בלתי־עציב"" ,יבחוש בן שלולית" ו"הללו?
זה רדיו?"
כמו במחזות של אלוני ,גם השפה הגששית תרמה
לשפה העברית מילים חדשות והותירה בה מטבעות לשון
מצלצלים.
במערכון "המכונית המגויסת" ,ב"סינימה גשש",
מבקש אזרח לקבל בחזרה את המכונית שתרם לצה"ל
לפני המלחמה ,ונדהם כשהוא מגלה שהמכונית שלו הפכה
לגרוטאה ,חלקים ממנה חסרים או נשלפו לטובת החבר'ה.
"אין מנוע!" זועק האזרח הכועס" .היה מנוע?" עונים
לו החבר'ה ,הקהל נקרע מצחוק ,אבל שומע היטב גם
את הביקורת שאלוני מכניס למערכון :הציבור מתבקש
88
