Page 392 - 22322
P. 392
392רותם ברוכין|
"מה איתך ,מייב?" יפו שואלת באנגלית .כוס נוספת מתגשמת
בידה .מייב מרחרחת בחשדנות.
"את כנראה לא תאהבי את זה ",אני מזהיר ,ואז נזכר לשאול" ,מותר
לך בכלל לשתות קפה?"
אלו היו בדיוק שני הדברים הלא נכונים לומר .כשהבעה של מרי
על פניה ,מייב לוקחת את הספל הקטן ,מטה את ראשה ובולעת את כל
תכולתו בלגימה אחת ,כמוני .עיניה מתרחבות ,דומעות מהמרירות .אני
מזעיף את פניי אל יפו .היא צוחקת ,וכוס מיץ תפוזים מתגשמת בידיה.
מייב לוגמת ממנה במהירות" .תודה ",היא משתנקת.
יפו מחביאה את חיוכה מאחורי סיר הקפה" .זה טעם נרכש .אתה
מרגיש בסדר ,שומר?"
"כן ".אני מביט בה" .ואת?"
"מתחזקת ככל שאנחנו מתקרבים ",היא מאשרת .אני מבחין בפעם
הראשונה בחופי ישראל באופק ונשטף הקלה למראם" .אפילו הצלחתי
ליצור קשר .אשדוד שולחת את חיל הים לפגוש אותנו".
מייב לוגמת מהמיץ שלה בעודה עוקבת אחרי מבטי" .המיץ שלכם
תמיד כל כך מתוק?"
תלוי בעונה ,אני רוצה לענות ,אבל נזכר במיץ התפוזים המר־תמיד
של אירלנד ובקפה המזעזע" .כן".
"ותמיד יש כל כך הרבה שמש וכל כך חם?" היא ממשיכה" .תמיד
החופים לבנים ובוהקים כל כך?"
אני רוצה לומר לה שהם לבנים ובוהקים רק מרחוק ,שהחופים
באירלנד נקיים יותר ,אבל אני יודע שזה לא העיקר .אני מכיר את
ההבעה בפניה ,את הכמיהה וההשתוקקות והצער .הבטתי כמוה בעולם
שנים רבות כל כך .הלוואי שיכולתי לומר לה שזה משתפר ,שהכמיהה
נעלמת .אבל במיוחד עכשיו ,אחרי כל מה שקרה עם קין ,אני לא יכול
לשקר לה" .כן .זה באמת יפהפה .הלוואי שהיית יכולה "...אני משתתק
כשאני מבין את האנוכיות בדבריי.
"הלוואי ",היא חוזרת אחריי חרישית ,עיניה מביטות אל תל אביב,
ואני מבין יותר מתמיד למה אסור שהיא תרד לעולם לחופים האלו .אני
מסיט את מבטי ,לא יכול עוד להביט בתמונת המראה הזאת ,בפנים
הדומות כל כך לפניי.
