Page 394 - 22322
P. 394
394רותם ברוכין|
מכיר ,ומעבר לו כל מה שאני רואה הוא חול .הוא קטן ,עתיק ויש בו
מבנים מעטים ,שהגבוהים ביותר ביניהם הם שני מגדלים .יפו מיישרת
את היאכטה שלנו לפיהם ,מציבה אותנו מולם כדי שנצליח לעבור
בבטחה בין הסלעים .בצפון ,בנייניה של תל אביב נראים אפורים,
מלאכותיים כמעט .הפעם אני זה שמניח את ידי על כתפה" .את
בסדר?" אני שואל" .תל אביב היתה קרועה לשניים בפעם האחרונה
שנפגשנו ,ואת נראית"...
היא מהנהנת" .יש לי יותר ניסיון ממנה — חייתי בלעדיה תקופה
ארוכה בהרבה מזו שהיא חייתה בלעדיי ".עיניה מביטות אל הנמל.
"אבל אי אפשר להפריד באמת את הקשר בינינו ,לא אחרי כל השנים
האלו .אני זקוקה לה ,והיא זקוקה לי .לאבד אותה היה כמו לאבד איבר.
גרוע מכך".
"אז למה עוד לא התאחדת איתה?"
היא מביטה בי במהירות ,כאילו נתפסה במעשה אסור ,ואז מסיבה
את עיניה בחזרה אל המזח.
"קשה להיות זו שתמיד נשכחת מאחור".
"את לא —"
היא עוצרת אותי במבט מצמית" .היא הצליחה להדחיק יפה את
החיסרון שלי".
"זה היה קין —"
"לא .לא רק הוא .היא דוחקת אותי יפה כבר שנים .ואני משתפת
פעולה .אפילו לך לקח זמן להבין מה קרה .ורוב האנשים לא שמו לב,
כי לא אכפת להם עוד .הם אפילו לא משתמשים בשם שלי .בשבילם
יש רק תל אביב".
"לא בשבילי ".אני אוחז בכתפיה" .אני לא אשכח שוב".
"אני יודעת ,יונתן ".קולה שוב רך ,והיא שוב שתיהן ,תל אביב ויפו,
ושתיהן מביטות בי מעיניה .אוי ,אלוהים ,אביב .אני עוצם את עיניי
לרגע" .אני צריך להתנצל .עשיתי לך דברים איומים כדי להגיע לימית".
"אני יודעת גם על זה ".קולה מתקרר כמו ליל חורף בנמל" .ידעתי
מהרגע שלקחת אותי מקין .ייקח לי זמן לסלוח".
ידה קרה כמו קולה ,ואני מבין את הרמז ומרפה ממנה .זמן .במונחים
של רוחות ערים זה עלול להיות עשור ,אולי יותר .ואז היא נאנחת.
