Page 396 - 22322
P. 396
396רותם ברוכין|
תל אביב־יפו ,ישראל2017 ,
ליד המזח ,בלב הכלום המוקף חול ,מחכה לי הרכב שלי ,שהשארתי
בחניון של טאבה .יש בו אפילו את סט הבגדים להחלפה שלי ,מה
שעושה אותי כמעט מאושר כמו הגילוי שהביג בן בחולצת לונדון שלי
הוחלף במגדל השעון של יפו .אני מניח את שתיל הזית של ספרטה
במושב שליד הנהג ומתנגד לדחף לסגור סביבו את חגורת הבטיחות.
כשאני מתחיל לנסוע ,הכבישים ,המסגדים ,המבנים ,השבילים ,השוק,
המסעדות והחנויות קמים לתחייה סביבי ,מתגבשים מתוך האוויר,
עולים מתוך החול .אני רואה את כל זה בזוויות עיניי ,תוך כדי נסיעה.
הלוואי שהייתי יכול לעמוד ולהביט בה קמה לתחייה .אבל יהיה לי די
זמן להביט בה בהמשך.
תא הכפפות פתוח מעט ,ורגע לפני שאני עולה על איילון ,ברמזור,
אני בוחן את תוכנו .אחת מהן הספיקה להביא את הדואר שלי ,שלא
בדקתי כבר נצח .יש בו כמה חשבונות ,מכתב אחד מאורנית בגליל
ומעטפה ממת'יו — מכתב בכתב ידו הצפוף ,ובתוכו עלה מייפל בודד,
מחומש ,אדום ומושלם .כשאני עולה על איילון לכיוון צפון ,אני משליך
אותו מהחלון ,ומשב רוח תופס אותו ,מטלטל ומגלגל אותו באוויר ,עד
שהוא נעלם מעיניי.
ריח נפלא של קפה הפוך עולה פתאום באפי .אני מביט מטה ,אל
תושבת הכוסות .ספל גדול ומהביל ניצב שם ,חבוק בסיליקון ,וכשאני
סוגר את תא הכפפות ,נח בו פרח סגול ,שלא היה שם קודם.
זו התחלה.
סוף
