Page 18 - 23322
P. 18
נעמה סגל
של חתולים מתים .פנים חשופות שיניים שמסגירות את המאבק
הלילי ,הארוך ורצוף האימה שהחתול הנלכד נאלץ לעבור בשעותיו
האחרונות .מדי פעם כשאחותי הגדולה ואני נפגשות בבית הוריי
בערב שבת ,וקורה ששתינו יושבות על ספת העור בסלון שלהם ,אחת
מאיתנו מעיזה להגיד לשנייה" :את זוכרת את המלכודות שאבא שם
בחצר של סבתא?" ואז שתינו מתכווצות וחוזרות לדבר על פוליטיקה
או על הילדים שלנו או שאנחנו חוזרות לאכול אכילה בלתי פוסקת
שמאפיינת את ביקורי סוף השבוע בבית ההורים.
החתול הפרוותי האפור שניסיתי להציל ממלתעות הכלב של
אחותי ,מת כעבור שבוע .הווטרינרית אמרה לי שהוא כנראה מת מלב
חלש" .זה קורה להם אחרי אירועים טראומטיים ".לתחושות העצב
והאשמה התלוותה הקלה גדולה.
מאז חתולים רבים אחרים ייללו לעזרתי .עד אותו מקרה לא הבנתי
את שפתם .מאז אותו מקרה שמעתי אותם בכל פינת רחוב.
לא סיפרתי לעובדת הסוציאלית או ליואב שעם כל חיה שאנחנו
מכניסים לביתנו ,מתעורר בי גם הרצון שאותה אחת תיעלם או תמות
במהרה ,בלי סבל ,רק התפוגגות.
אני לא חושבת שהפנמתי או דמיינתי שסופו של תהליך האימוץ
יביא איתו בהכרח אימוץ של ילדה או ילד שיהפכו אותי לאמא .גם לא
כשחתמתי ,קיפלתי ,הכנסתי למעטפה ושילשלתי לתיבת הדואר את
הטופס הראשון שעליו התבקשנו לחתום מטעם השירות למען הילד,
שכותרתו "שאלון למועמדים לאימוץ".
השאלון נפתח במילים שמגלות אהדה:
"שמחנו לקבל את פנייתכם .אנו יודעים כי אין זה קל לבוא
בשערנו ,ועל כן נעשה כמיטב יכולתנו שהתהליך ייעשה בשיתוף
פעולה מלא עמכם ותוך ניסיון כן ואמיתי להכיר אתכם ולהכין אתכם
להורות מאמצת".
בהמשך ארבעת עמודיו של הטופס נפרשו טבלאות המבקשות לפרט
18
