Page 44 - 23322
P. 44
6
אמא ,אל תגידי לי שאני דומה לך
הזיכרון שלי מגן חובה הוא דחליל מבהיל בשביל הכניסה ,שכנראה
לא היה כל כך מבהיל לולא היה מרכיב משקפי טייסים גדולים .אני
זוכרת שאמא שלי לא הבינה מה הבהלה הגדולה שלי ממנו.
בתי אמרה לי" :זה באמת נשמע מפחיד ,אמא ".ואז הסתתרה
מתחת לשמיכת הפוך שלה ובעטה בעיטות מהירות וקופצניות ,כדי
לפרוק את המתח שהצטבר לה בגוף מאימת הדחליל.
אני זוכרת מתלה תיקים לאורך הקיר במבואה ,שני תאי שירותים
עם אסלות בגובה מותאם לילדים ותא שהיה אסור להיכנס אליו ובו
אסלה גדולה ,שנראתה לי כמו כיסא המלכה .מצד ימין הוצב פרגוד
לבן וסימן של מגן דוד אדום מודפס במרכזו ,מאחוריו הסתתרו פינת
רופא ובובת רותי סמרטוטי .במרכז החלל היו שולחנות מחופים
פורמייקה ירוקה ובעלי רגלי ברזל שחורות .בסוף הגן היו קוביות
עץ גדולות צבועות בצבעי בסיס דהויים .דן גרינבאום פתח פעם את
הראש בגללן .אהבתי את דן גרינבאום ,הוא היה הילד מהבניין ממול,
היו לו שיער בהיר ועיניים כחולות .הוא היה יפה תואר בעיניי ,וכבר
מגיל צעיר אפשר היה לראות שניחן בכישרון לציור .אהבתי לשבת
לידו ולצפות בו מצייר .אני זוכרת במיוחד את האופן שבו צייר בקלות
אף .הוא היה מסמן את הנחיריים בשני איקסים ואז מותח קו מעוגל
ביניהם .זה היה גילוי עבורי .לא ידעתי שאפשר לצייר אף באופן כזה.
אני חושבת שדן גרינבאום הוא אחת הסיבות לאהבתי הגדולה לציור
ולהיותי ציירת.
44
