Page 47 - 23322
P. 47
איך להיות אמא מאמצת
ברחבה המרוצפת מול חדר האשפה ,שחיברה בין שתי כניסות
הבניינים ,ליד המעקה שאליו היו קושרים את האופניים .הרזה
הניפה שרשרת אופניים כבדה שהיתה תלויה על המעקה והלמה בו
כמה פעמים ,ואז פסקה בקול תרועה שאחותי הקטנה אשמה בכך
שנצפתה קוטפת אשכול ענבים צעיר שגדל בחצר הבניין ,לפני
שענביו הספיקו להבשיל .אני זוכרת שהרזה צחקה ואחרי שהמשפט
נגמר אחותי בכתה ,היא ישבה על מדרגות הבניין ,ואני זוכרת את
השיניים שלה שהיו שחורות מעששת ,כי נהגה להירדם בכל ערב
עם בקבוק שוקו ,ואת הנזלת השקופה שהתערבבה עם הדמעות .יום
אחרי שזה קרה ,הן הפסיקו להציק לי והפסיקו לדבר איתי .חזרתי
הביתה ואבא שלי אמר" ,נעמושה! כל הכבוד!" אמא שלי אמרה:
"האימהות שלהן באו אליי ואמרו לי שהרבצת להן ,ואני עניתי להן
שבאמת הגיע הזמן".
אני לא זוכרת שהרבצתי להן ,אני רק זוכרת את אחותי הקטנה
בוכה.
לא סיפרתי את כל זה לבתי .לא רציתי שהיא תחשוב שאני חלשה .גם
לא חשבתי שזה יכול לתרום לה .רק אמרתי" :גם לי לא היו לי בכלל
חברות בגן וגם לא בכיתה א' או ב' או ג' .רק אהבתי את דן גרינבאום
וזה הספיק לי".
את הסיפורים החברתיים העגומים שלי מתקופת הילדות המוקדמת
אני מספרת בעיקר ליואב ,והוא בתמורה מספר לי שהיה ילד שקראו
לו טל עמר שהיה בריון ,ויום אחד הוא כמעט חנק אותו ושמאז הוא
הלך לבית ספר עם מהדק סיכות ודמיין שהוא מהדק אותו אם הוא
רק מתקרב אליו שוב .אנחנו אוהבים להתרפק על הסיפורים האלו
ומסוגלים להקשיב להם שוב ושוב.
"אנחנו שני אנשים מופנמים ",יואב אמר לעובדת הסוציאלית,
שבמפגש שהיה לנו איתה בשירות למען הילד לקראת האימוץ
המתקרב של בתנו הקטנה ,התעניינה לפתע בשלומה של בתי הבכורה.
47
