Page 48 - 23322
P. 48
נעמה סגל
"יש לה רעב חברתי ,אנחנו לא יודעים איך להתמודד עם זה ",הוא
צחק והחזיק לי את היד ,אז גם אני צחקתי.
בספרה שרי אלדריג' שואלת את ההורים המאמצים כיצד
אנחנו מתמודדים עם ההבדלים בינינו ובין בתנו .אם כשאנחנו לא
מוצאים דמיון בינינו ,אנחנו נוטים לחשוב שהילדה שלנו מוזרה או
שאנחנו מתייחסים לשוני בפתיחות ואף חוגגים אותו .מעולם לא
חגגתי את השוני .היה לי קל יותר אילו בתי היתה מופנמת .כמו
שאני הייתי.
זה באמת היה כך .עד סוף כיתה ה' לא היו לי חברות ,והאהבה שלי
לדן גרינבאום סיפקה אותי .לפעמים עוד הייתי משחקת עם השמנמנה
בבובות הברבי שלה .היתה לה אמבטיית פלסטיק קטנה שהיה אפשר
למלא במים ובסבון אמיתי ולרחוץ את הברביות .היו לה גם בובות נייר
שהיה אפשר להלביש בבגדי נייר ולהצעיד אותן על מסלול קרטון.
אהבתי לשחק איתן .שיחקתי אצלה די הרבה ,אבל הבנתי שהיא לא
חברה שלי ,אלא שכנה שלי.
בכיתה ה' התחברה אליי ילדה שעשו עליה חרם בכיתה .היא היתה
מלכת הכיתה ,ויום אחד עשו עליה חרם .ואז היא נהייתה חברה שלי.
לימים מי שהנהיג את החרם הפך להיות חבר טוב שלי ,מה שאני
מכנה היום "חבר ילדות" .אמא שלה הגיעה לכיתה כדי לדבר איתנו.
היא צעקה עלינו ובכתה ,אני זוכרת שהסתכלתי עליה וחשבתי שהיא
מאוד יפה .יותר יפה מהבת שלה .אני זוכרת שראו שהיא כועסת,
אבל בעיקר ראו שכואב לה ושהיא חסרת אונים .רציתי לעזור לה ,אז
נהייתי חברה של הבת שלה.
לקראת סיום אספת ההורים שהתקיימה בתחילת כיתה ב' של בתי,
ביקשתי לדבר עליה קצת" :היא ילדה כיפית ,מלאת שמחת חיים",
אמרתי להורים" .ילדה רגילה ,שגם קשה לה .קשה לה להתרכז .קשה
לה להרגיש שייכת .היא יכולה לצעוק מתוך תסכול .היא יוצאת הרבה
48
