Page 50 - 23322
P. 50
נעמה סגל
וכמה חודשים לפני הוא נתן לי חולצה דהויה ומשומשת של אותה
להקה .הריח החריף של הזיעה שלו לא ירד מהחולצה גם אחרי עשרות
כביסות .אמא שלי אמרה שהחולצה מסריחה ,אני אהבתי ללבוש אותה
ולהריח אותו .דן כנראה מעולם לא אהב אותי כפי שאני אהבתי אותו,
אני זוכרת שהתוודיתי בפניו כשהייתי בת .21הוא עמד ברחוב ,נשען
על החומה הנמוכה שהקיפה את הבניין שלי ,כנראה חיכה למישהו או
למישהי ,ואני סיפרתי לו שהייתי מאוהבת בו עד סוף כיתה ט' .הוא
אמר שגם הוא אהב אותי בכיתה ה' או ו' .לדעתי ,הוא אמר את זה כדי
לא להביך אותי.
לא רציתי שהחברה שעשו עליה חרם תהיה איתי בכיתה ,אז לא
כתבתי אותה בפתק.
לא היינו יחד באותה הכיתה ,אבל כן באותו בית ספר .הייתי
חברה שלה במשך 28שנה .החברות שלנו הנצה עם תחילתם של
ניצני שדיים .שתינו אהבנו מאוד לצייר וניהלנו מעין יומני התבגרות
מצוירים; במחברות שורה פשוטות תיארנו אחת לשנייה במעט מילים
ובהרבה שרבוטים את התפתחות גופנו מילדות לנערות .ציינו את
מספר השערות שצומחות לנו בבית השחי ובפות ,את גודל וצורת
השדיים המתפתחים ,ודירגנו את חריפותו של ריח הזיעה .ניקבנו
חור במחברות ודרכו העברנו מנעול כבד ,וכך נעלנו אותן מעיני
אחיה הגדול ומזרים .היו לנו חמש מחברות ,והן נשמרו כולן במגירה
שבחדרה ,ויום אחד הן נעלמו .לפני כמה שנים נפרדתי מהחברה
בביתה כשבוע ימים אחרי מסיבת יום הולדתה ,מסיבה שאליה לא
הגעתי כי באותו הערב התקיימה פתיחה לתערוכת ציורים שלי
בגלריה מסחרית לא חשובה .אני זוכרת שהבטיחו לי פתיחה חגיגית
וקבלת פנים מהודרת .ואולי זה מה שרציתי שיבטיחו .כשהגעתי,
מצאתי את ציוריי תלויים בצפיפות בחנות קטנה ולא מוארת דייה
בדרום תל אביב .מחוץ לחנות הונחו שתי קערות פלסטיק עם ענבים,
וביניהן הונח אבטיח חצוי וחתוך בזיגזגים באופן שהזכיר לי לסת
של חיית טרף.
50
