Page 63 - 23322

‫איך להיות אמא מאמצת‬

‫ותחנוניה שאעצור ולא אמשיך‪ .‬כשהגעתי למפלס מינוס ‪ ,3‬היא‬
‫השתתקה ולא זזה‪ .‬חשבתי שזה עבד‪ ,‬שעכשיו כשאנחנו כבר כאן‬
‫בתחתית תהום החניון‪ ,‬היא מבינה שהחרדה היא רק תעתוע‪ ,‬לא‬
‫אמיתית ולא מבוססת‪ .‬שהיא בשליטה מלאה בה אם רק תחליט‪ .‬אבל‬
‫כשהבטתי בה ראיתי שהיא אוחזת בחוזקה במושב‪ ,‬שיניה חשוקות‬
‫ומבט של אימה נמתח על פניה ומלכסן את עיניה כאילו היו עטופות‬
‫תחת ניילון נצמד‪" .‬בבקשה תוציאי אותי מפה‪ ",‬היא לחשה כמעט‬
‫בלי להזיז את השפתיים‪ .‬טיפסתי במעלה החניון‪ ,‬וכשהגענו לקומת‬
‫הקרקע‪ ,‬מיהרתי לפתוח לה את הדלת‪ .‬היא נפלטה מהרכב כאילו‬
‫שהתה במכל מלא במים‪ ,‬מחליקה בנוזליות‪ ,‬גומעת אוויר בכבדות‪.‬‬
‫הצעתי שתחכה לי על המדרכה בזמן שאני אצלול שוב למפלסים‬

‫התחתונים‪.‬‬
‫כשצעדנו ברגל לקופות‪ ,‬הנחתי יד על הלב כדי להדגיש את עומק‬
‫התנצלותי הכנה‪" .‬עשיתי טעות‪ ",‬אמרתי לה‪" ,‬אני לא יודעת מה‬
‫השתלט עליי‪ ".‬היא קטעה אותי בחוסר סבלנות ואמרה כמה פעמים‪,‬‬
‫"אני בסדר‪ ,‬אני בסדר‪ ,‬אני סולחת‪ ,‬אני סולחת‪ ",‬למרות שראו עליה‬
‫שהיא לא‪ .‬היא כנראה זיהתה את מה שיכולתי להודות בו רק בדיעבד‪:‬‬
‫שום דבר לא "השתלט עליי"‪ .‬הטבעתי אותה במפלסים העמוקים‬
‫בכוונה תחילה‪ ,‬מתוך רצון להפנות גב לחרדות ולחולשה‪ ,‬לעולם‬
‫הרגש‪ .‬לכל מה שהוא לא חלק מהשכל הישר‪ .‬או גרוע מכך — כמו‬
‫רופאה שאל מול עיניה ניצבות רק תוצאות המחקר‪ ,‬בלי להתייחס‬
‫לסבל הנגרם לגורם האנושי‪ .‬האמנתי‪ ,‬כנראה‪ ,‬שאם אצליח בניסוי‬
‫האכזרי ואוכיח שכדי להתמודד עם חרדות כל שצריך הוא להתעלם‬
‫מהן‪ ,‬אמצא מרפא גם לחרדות שלי ושל בתי‪ ,‬והן יתכווצו וייעלמו ולא‬

‫ידבקו בנו עוד‪.‬‬

‫במעמקי תיק הקנווס הצהוב שלי קופלו ונדחסו ברשלנות‪ ,‬עם קבלה‬
‫מהדואר ואחת נוספת מחנות לחומרי בניין ורשימת קניות מכולת‬
‫משבוע שעבר‪ ,‬שני דפי אבחנה מהודקים של בתי שכתב פסיכולוג‬

‫‪63‬‬