Page 73 - 23322
P. 73
איך להיות אמא מאמצת
שלה ,מדמיינת אותה יושבת בפינת המשחקים .פניה כנראה יהיו
אדומות ,השמלה שלה תהיה רטובה מדמעות ומזיעה .בטח יגרד לה
בגוף ותכאב לה האוזן ,בטח נעלי הזהב שהתעקשה לנעול לוחצות לה,
בטח התנפחו לה שלפוחיות בכף הרגל .אבל בתי לא היתה בכיתה.
"אני לא מוצאת אותה ",אמרתי ליואב כשחזרתי מבוהלת לזירת
הטקס ביום הראשון ללימודים" .היא שם ",הוא הצביע עליה יושבת
בין שאר ילדי הכיתה על כיסא פלסטיק לבן ,אוחזת בידה ורד" ,לאן
נעלמת? היא חיפשה אותך".
ביום האחרון לשנת הלימודים בכיתה א' מצאתי אותה בפינת
המשחקים ,סביבה ובכל מקום היו פזורים ארגזים מלאים בחפצי
הכיתה ,וילונות ורודים מגולגלים ,הלוח המקושט תמיד בציורים
מושקעים של המורה היה מרוח ומחוק בספוג רטוב ,לוחות השעם
הגדולים על קירות הכיתה ,שבימות השנה מרוצפים בציורי הילדים,
היו מחוררים ועירומים כעת .היא ישבה על כיסא גבוה ,שפופה ,ובהתה
חלקית על ההתרחשות התזזיתית סביבה .המראה הזכיר לי זירת אסון,
כאילו סופת גשמים עזה פקדה את הכיתה ,ובתי מצאה לה נקודה
גבוהה כדי לא להיסחף בנחל השוצף .הדמות שלה בלטה בקיפאונה
ובגובהה .כמו נציב מלח לבן ובוהק ,לבושה בשמלה לבנה שקניתי
לה לפני יומיים ,כדי שתוכל ללבוש ביום הולדתה של בת דודתה.
היא הבטיחה לי שאני לא צריכה להחביא את השמלה מפניה ,כי היא
תלבש אותה רק ליום המיוחל" .רק חסר לי שסבתא שלך תגיד לי
שאת לא ילדה שקונים לה שמלה לבנה ",אמרתי לה .ומיד התחרטתי
ששיתפתי אותה בחיכוכים הקטנים ביני לבין סבתא .היא נראתה כמו
אי באמצע ים הילדים המצווח בקריאות שמחה מבוהלות ורעש גרירת
כיסאות ושולחנות .רעש שמסמא את כל החושים .פילסתי דרכי אליה,
שוחה לכיוונה כנגד הילדים והקרטונים.
היא הבחינה בי והתנפלה עליי בחיבוק מוחץ ,שלחץ לי על הקיבה.
"אמא!" היא זעקה והחזיקה בידי בחוזקה" ,קחי אותי מפה עכשיו!"
73
