Page 74 - 23322
P. 74
נעמה סגל
היא תפסה בזרועי בשתי ידיה וסחטה אותה לכיוונים מנוגדים.
"תפסיקי להכאיב לי ",אמרתי לה בטון שיואב טוען שהוא בכייני,
"רק תיפרדי מהמחנכת שלך כמו שצריך ,כמו כל הילדים ,ואז נלך",
ביקשתי ממנה ,אבל היא יצאה בתנופה אדירה מהכיתה ורצה לכיוון
החצר ,גופה שעט קדימה ,אך פניה הביטו בי במבט נוקב ,בודקות את
הנאמנות שלי כלפיה לעומת ההיאחזות בעקרונות שלי .אני נשארתי
נטועה במקומי ,נאחזת בעקרונותיי.
"למה היא חייבת לברוח עכשיו?" התלוננתי בפני הסייעת שלה
כשחיפשנו אותה אחר כך בחצר בית הספר ,הסייעת מכירה את כל
מקומות המסתור שלה ,ואני הלכתי אחריה :התכופפנו בין השיחים
הצפופים הצמודים לבניין כיתות א' ,חיפשנו אותה במבנה האבן בחצר
האחורית ,עד שמצאנו אותה בגומחה של פינת כיבוי האש ,היא ישבה
מכורבלת בתוך עצמה .שמלתה הלבנה התכסתה באבק דביק.
"קשה לה עם פרידות ",הסייעת ניסתה להסביר לי את הילדה שלי.
"כן ,אבל אני רציתי להרגיש ליום אחד שאני אמא רגילה".
74
