Page 237 - V2
P. 237
דרך הרמב"ם בהלכותיו
וביתוס ענין כפירתם היתה בדווקא במגידי התורה ,שהרי אנטיגנוס היה ראש לתורה
בתפיסת השמיעה ,תורה שהיא בפיו של החכם ,ובענין זה דוקא כפרו צדוק וביתוס,
וזהו הכפירה המיוחדת שיש 'בתורה שבעל פה' ,תורה שהיא בפיו של אותו חכם.
משא"כ לענין 'מצות האמונה' ,גם האמונה בתורה שבכתב וגם האמונה בתורה שבעל
פה אמונה אחת היא.
ד .ולתרץ את הקושיה השניה ,למה השמיט הרמב"ם בהלכות את העיקר של שכר
ועונש ,צריך להקדים כמה מילים .הנה ידוע מה שהשיג הראב"ד על הרמב"ם שפסק
שהאומר שהוא גוף ובעל תמונה הוא מין ,וכתב עלה הראב"ד [פ"ג מהלכות תשובה ה"ז],
'ולמה קרא לזה מין ,וכמה גדולים וטובים ממנו הלכו בזו המחשבה ,לפי מה שראו
במקראות ,ויותר ממה שראו בדברי האגדות המשבשות את הדעות' ,עכ"ל .ובכסף
משנה כתב גירסא אחרת בשם הראב"ד' ,שאף על פי שעיקר האמונה כן הוא ,המאמין
היותו גוף מצד תפיסתו לשונות הפסוקים והמדרשות כפשטן ,אין ראוי לקרותו מין'.
מבואר בשיטת הראב"ד ,שאף שהוא מודה בעיקר הדבר שהאמונה שהבורא אינו
בעל גוף הוא מעיקרי האמונה ,אבל עדיין אי אפשר לקרותו מין ,כיון שטעה מכח
המקראות והאגדות .ונראה שכלל הדבר הוא ,שכל שענין כפירתו אינו משום חסרון
ידיעה או שאינו מקבל איזה דבר מהתורה ,אלא 'שכך תופס ומבין את הדברי תורה'
אין נחשב בשביל זה לכופר ,ולכן סבר הראב"ד שהמאמין היות גוף מצד תפיסת לשון
הפסוקים אין זה כפירה.
ולפי"ז יש לומר ,שבאמת בעיקר הדבר גם הרמב"ם מודה שאינו נחשב באופן זה
לכופר ,רק שסובר הרמב"ם שהאמונה שהבורא אינו בעל גוף ,אין זה נחשב להבנה
בטעות בתורה ,אלא הוא הכחשה בדברי תורה ,כיון שמקרא מלא הוא 'כי לא ראיתם
כל תמונה'.
ה .אמנם באמונה של 'שכר ועונש' ,באמת מי שכפירתו הוא מתוך מה שהבין כך
בדברי תורה עצמם אין זה נחשב לכפירה .והטעם הוא ,שבאמת כבר נודע קושייתם
של רבים למה לא כתבה התורה השכר של עולם הבא ,והכלי יקר הביא בשם הרמב"ם
[כלי יקר (ויקרא ריש בחוקותי) ,וז"ל שם :הדעת האחת היא דעת הרמב"ם ,שכל אלו היעודים אינן עיקר השכר ,וכל
הרעות והטובות שנזכרו כאן בפרשה זו ,הם מדברים מענין הסרת המונעים לבד ,ורצה לומר שאם תשמור מצוותי
אסיר ממך כל מונעים ,כמלחמות וחוליים רעים ויגון ,באופן שתוכל לעבוד את ה' בלא שום מונע ,אבל עיקר השכר
של העולם הבא אינו נזכר כאן ,כדי שיעבוד את בורא לשמה ,ולא מחמת השכר ההוא או מיראת העונש ,עיין בספר
237
