Page 137 - 6222
P. 137

‫‪25‬‬

                             ‫המפשייר‪ ,‬אנגליה‬

‫גופתו של אליסטר יוז נשרפה בקרמטוריום בדרום לונדון‪ ,‬וההלוויה‬
‫התקיימה בבית קברות עתיק בגבעות הגיר המשתפלות של המפשייר‪.‬‬
‫טקס הקבורה היה אירוע פרטי ספוג גשם‪" .‬אנוכי התקומה והחיים‪",‬‬
‫ציטט הכומר היבשושי‪ ,‬כשמטריות צצו סביבו כמו פטריות בתגובה‬
‫לממטר פתאומי עז‪" .‬וכל החי אשר יאמין בי לא ימות לעולם‪ ".‬הספד‬

                                 ‫ראוי למרגל‪ ,‬חשב גרהם סימור בלבו‪.‬‬
‫אף על פי שהטקס היה למוזמנים בלבד‪ ,‬הייתה בו נוכחות מרשימה‬
‫של רוב אנשי ווקסהול קרוס‪ ,‬וכן חלק נכבד מאנשי התחנה בווינה‪.‬‬
‫האמריקאים שלחו משלחת מ ַניין ֶאלמז‪ ,‬ורבקה מאנינג טסה מוושינגטון‬

                          ‫עם איגרת אישית מראש ה־‪ CIA‬מוריס פיין‪.‬‬
‫בסוף הטקס ניגש סימור למלינדה יוז למסור את תנחומיו‪" .‬אפשר‬
‫להחליף מילה בפרטיות?" שאלה‪" .‬אני חושבת שאנחנו צריכים לדון‬

                                                        ‫בכמה דברים‪".‬‬
‫הם הלכו בין המצבות‪ .‬סימור החזיק את המטרייה ומלינדה אחזה‬
‫בזרועו‪ .‬קור הרוח שהפגינה לצד הקבר כשאחזה בשני בניה נטש אותה‪,‬‬
‫וכעת התייפחה חרש‪ .‬סימור פילל למצוא את המילים הנכונות כדי‬
‫לנחם אותה‪ .‬הוא מעולם לא הצטיין בזה‪ .‬גרהם האשים את אביו —‬
‫ארתור סימור המהולל‪ ,‬דמות אגדית ב־‪ — MI6‬בחוסר יכולתו להפגין‬
‫ולו שבב של אמפתיה כנה‪ .‬הוא זכר רק תקופה אחת של חיבה ביניהם‪.‬‬
‫היא התרחשה בזמן ביקור ממושך בביירות‪ ,‬כשסימור היה ילד‪ .‬אבל‬
   132   133   134   135   136   137   138   139   140   141   142