Page 170 - 28222
P. 170
170לי צ׳יילד ואנדרו צ׳יילד|
אחרונים מטורפים והימלטויות כנגד כל הסיכויים .ויותר מדי נדל"ן
מובחר להילחם עליו מול הילדים האחרים.
,Plus ça changeנהגה אמו לומר .ככל שהדברים משתנים ,כך הם
נשארים אותו הדבר...
ברגע שריצ'ר נכנס ב ִמרווח שפעם עמדה בו דלת עץ גבוהה ,הוא
ידע ששבעים וחמש דקות לא יספיקו .לא הפעם .הוא פגע בפעם
האחת מתוך עשר .האורבים כבר שם .הוא לא ראה אותם .עדיין.
או שמע אותם .או הריח אותם .אבל הוא ידע .עיניים צפו בו .הוא
חש בהן .הוא חש צינה בצווארו .מין תגובה חייתית לכך שצופים
בך .מנגנון אזהרה מח ּווט למוח הלטאה שלו ,מכ ּוון לעילא כמו אצל
אבותיו מלפני מליוני שנים .אז ,יערות .היום ,מפעל .כך או כך ,לברוח
מטורפים .לא להיאכל .לא לחטוף כדור .לחיות כדי להילחם עוד יום.
...Plus ça change
ריצ'ר המשיך לנוע .באותה מהירות .באותו כיוון .הוא לא רצה
שמי־שזה־לא־יהיו שצופים בו יבינו שהוא מודע לנוכחותם .לא עד
ש ֵידע בדיוק היכן הם .וכמה הם .הוא אימץ את אוזניו .לא שמע
כלום .סרק את ההריסות והעשב המכסים את הרצפה .בדק את השורה
הארוכה של חלונות מנופצים .החורים הפעורים בגג .חיפש תנועה.
צל .צורה .ברק.
הוא לא ראה כלום.
ריצ'ר עשה עוד צעד .משהו השמיע קול מאחוריו .מתכת נעה
על אבן .אבל לא מישהו שמנסה לירות בו .את זה כבר יכלו לעשות
מזמן .מלכודת? ריצ'ר סרק את הרצפה לפניו .מאחוריו .משני צדיו.
הוא הגדיל את הרדיוס .חיפש רמזים לשיבוש ה ֵסדר .מקום למישהו
להסתתר בו .ולזנק החוצה כשתשומת הלב שלו נודדת למקום אחר.
להתקרב במהירות ולנטרל את יתרונו בגודל ובכוח.
הוא לא ראה כלום.
"זה רק אני ואתה ,מייג'ור ".קול של אישה .מאחוריו .רגוע ובטוח.
"ואין סיבה לדאגה .אין סיבה לעשות משהו שמישהו מאיתנו יתחרט
עליו בבוקר .אני רק רוצה לדבר".
