Page 230 - 28222
P. 230
230לי צ׳יילד ואנדרו צ׳יילד|
שלך .לא לעובדים האחרים .לא לאנשים שמנקים את החדרים .לא
לחברים שלך .לא לאמא או אבא שלך .אפילו לא לכלב או לחתול
שלך".
"אין לי כלב או חתול .אבל הבנתי אותך .אפשרי .ורק שאני אבין,
אמרת שבוע לשני החדרים? כאילו שבעה לילות?"
"שבעה לילות .אלף וחמישים דולר ,אם זה מה שמטריד אותך".
"בסדר .עשינו עסק".
"יוצא מן הכלל .החברה שלי כאן תטפל בכרטיס האשראי
והטפסים .אני אטפל במזומן .חצי כרגע .חצי כשנעזוב .בהנחה
שתעמוד במילה שלך".
ריצ'ר וסנדס יצאו מהקבלה ובידם מפתחות החדרים שמונה־עשרה
ותשע־עשרה .שמונה־עשרה היה גלוי .תשע־עשרה היה סמוי .בלתי
נראה לכל מי שעשוי לבוא לשאול עליהם.
ריצ'ר החנה את המכונית של מרטי מחוץ לחדר מספר שמונה־
עשרה .סנדס חנתה כשחלקו האחורי של המיניוואן קרוב לחדר מספר
תשע־עשרה .הם הכניסו פנימה את השרתים .ואז את המזוודות.
ואז את מספרי הברזל ואת המסקינטייפ ואת מה שנותר מהמצרכים
הנוספים שריצ'ר קנה .ארבע דקות חשיפה .סיכון מתקבל על הדעת.
אחר כך נסע ריצ'ר במיניוואן והשאיר אותו חונה בצידו המרוחק של
האתר .סנדס תוכל להחזיר אותו לחברת ההשכרה בשדה התעופה
ברגע שהכול ייפתר .אבל לעת עתה הוא היה לוהט מדי לשימוש.
תומסינו ראה אותו .בודניק ראה אותו .הלקוח האקראי ב"נורם אחסון
עצמי" ראה אותו .וסביר להניח שהוא הוקלט על ידי חצי תריסר
מצלמות אבטחה אצל נורם.
ריצ'ר קנה שלוש פיצות ושלוש קולות במסעדה הראשונה שראה
וחזר איתן למוטל .הוא נכנס לחדר שמונה־עשרה והדליק את האור.
זה היה מסוג המקומות שפעם ודאי נחשבו מהודרים .עכשיו רוב
האנשים היו אומרים שהם סבירים .או חסכניים .היו שם שתי מיטות
יחיד גדולות עם כיסויים פרחוניים וכמה כריות .כורסה .טלוויזיה.
