Page 270 - 28222
P. 270
270לי צ׳יילד ואנדרו צ׳יילד|
כל רמז לכך שהוא לא כזה עלול למוטט את כל מגדל הקלפים .אז הוא
חזר למיטה .חיבר את הטלפון לחשמל .נשם שלוש נשימות עמוקות.
ונרדם שוב.
ריצ'ר פקח עיניים שלושים שניות לפני שהטלפון שלו צילצל .זה היה
וולוורק ,שהתקשר כמתוכנן.
"יש לך אישור ",הוא אמר" .פישר שיכנעה אותם .זה אמור לעבוד
בקלי קלות .עדיף מהמארב בסופו של דבר .פחות מסובך .לא צריך
לביים התאבדות".
"או־קיי .בוא נשמור על דממת אלחוט מרגע זה ,אלא במקרה
חירום .אני אתקשר כשהכול ייגמר".
ריצ'ר ניתק והניף את רגליו אל הרצפה בדיוק כשסנדס עברה
בדלת המקשרת.
"מה שלום ראסטי?" שאל ריצ'ר.
"בלי שינוי ",היא אמרה" .שפוך לגמרי .אבל החדשות הטובות
הן שההעתקה עברה בלי בעיות .השרת המשוכפל על המיטה ,ליד
המחשב הנייד של ראסטי".
"תודה ,שרה .אני מעריך את זה".
"אל תודה לי .רק תיזהר .תחזור בחתיכה אחת".
אחרי שריצ'ר יצא מהמוטל ,הוא ערך ביקור זריז בתחנת הרענון
למשאיות .הוא רצה משהו לשאת בו את השרת ,בחלק האחרון של
המסע ,כשילך ברגל .הדבר הטוב ביותר שמצא היה תיק ענקי לנשיאה
על הכתף .עשוי ניילון גס ,עם הדפס מפוספס צעקני וידיות בצבע
צהוב זרחני .להסתתר מתחת לאף ,גרסת התיק ,חשב ריצ'ר .בדרך
החוצה קנה לעצמו ספל של קפה־נהגים־חזק־במיוחד ,המשיך לעיירה
וחנה ארבעה רחובות מאחורי הבניין של רת'רפורד.
ריצ'ר תיזמן את ההליכה כך שיגיע לדיינר בשמונה ושתי דקות .הוא
הבחין באחד הרוסים ברחוב ,מעמיד פני מסתכל בחלון ראווה ,בחלק
האחורי של הסמטה .ריצ'ר התנהל כאילו לא הבחין בו ונכנס לדיינר.
