Page 47 - 27122

‫האדם הוא תבנית נוף‬
‫הולדתו‬

‫רינה מצליח‬

‫קרדיט‪ :‬צלם לא ידוע‬ ‫אני מאמינה שהאדם הוא תבנית נוף‬
‫הולדתו‪ .‬בעולמי לבית‪ ,‬למשפחה ובעיקר‬
‫להורים — חלק מכריע בהיותנו מי‬

‫שאנחנו‪ .‬לעיתים ההורים מאתגרים אותנו‪ ,‬תומכים‪ ,‬מכילים‪ ,‬ואפילו אלה‬

‫שמאכזבים משרטטים בנו את השבילים שיתוו את המשך חיינו‪.‬‬

‫למזלי בורכתי בהורים יוצאי דופן שעטפו ואהבו ובאותה עת איפשרו‬

‫וקיבלו‪ ,‬סימנו את נתיב הערכים אבל נתנו לי לבנות את דרכי‪ .‬אז זו הזדמנות‬

‫להודות למרסל ואלי מצליח זיכרונם לברכה‪ ,‬חלוצי המעברות בבאר שבע‪,‬‬

‫שהיו ועודם מעיין חיי‪.‬‬

‫בצעירותי בבאר שבע‪ ,‬כשבישראל היה רק ערוץ טלוויזיה אחד וגם הוא‬

‫בשחור־לבן‪ ,‬עשיתי את הניסיון הראשון שלי בתקשורת‪ .‬זה היה כישלון‪ .‬אבל‬

‫כישלון מתוק‪ .‬אחי הצעיר ואני פנינו לתוכנית הנוער שהיתה אז להיט‪ ,‬״עלם‬

‫ועלמה״‪ ,‬והצענו את עצמנו כמשתתפים אורחים באחת התוכניות‪ .‬אחרי ימים‬

‫של מתח קיבלנו תשובה בנייר מקופל שעליו הודפס‪ :‬״תודה על פנייתכם אבל‬

‫לא נמצאתם מתאימים‪.‬״ אז לא נסענו לרוממה בירושלים‪ ,‬אבל הי‪ ,‬קיבלנו‬

‫מכתב חתום על ידי דן כנר‪.‬‬

‫עליתי מטוניסיה עם הורי‪ ,‬סבתי וחמשת אחיי בשנת ‪ .1957‬הייתי בת שנה‪.‬‬

‫נשלחנו למעברת משק עזר בבאר שבע‪ ,‬גרנו בצריף סמוך לוואדי של נחל באר‬

‫שבע‪ .‬היום יש שם שכונת וילות‪ .‬המושג מעברה הפך עם השנים לשם נרדף‬

‫לעוני‪ ,‬מצוקה ובעיקר קיפוח‪ .‬אני לא חשתי בדבר מכל אלה‪ .‬היתה לי ילדות‬

‫שמחה ומשפחתית‪ ,‬למרות הקושי האובייקטיבי הגדול של ישראל בשנות‬

‫השישים‪.‬‬

‫אני פמיניסטית מהיום שעמדתי על דעתי‪ .‬נדמה לי שינקתי את זה עם חלב‬

‫אמי‪ .‬בבית שלי הרגשתי שווה לחמשת אחיי‪ ,‬ולא יכולתי לחשוב שמחוץ לבית‬

‫יהיה אחרת‪ .‬התבגרתי לאט‪ ,‬את הנעורים ביליתי בתנועת הנוער יותר מאשר‬

‫בבית הספר‪ .‬המורים נהגו לומר להורי‪ ,‬״נכון‪ ,‬היא לא תלמידה שקדנית‪ ,‬אבל‬

‫אל תדאגו לה‪.‬״‬