Page 48 - 27122
P. 48
48נוכח ֹות .משפיע ֹות .מוביל ֹות|
התגייסתי לנח״ל ,יצאתי למסלול פיקוד ,והשתחררתי בדרגת סג״ן כמ״פית
במחנה שמונים .יש בי הרבה הערכה לצעירה בת ה־ 20שהייתי ,כשיצאתי
בראש פלוגה של מאות חיילות ,טבחים ,אפסנאים ואנשי מטה לשלושה ימים
של אימון בשטח שכלל מטווחים ואימוני לילה .אני לא יודעת אם היום הייתי
מעיזה לקחת עלי את האחריות הזאת .שלוש שנות השירות שלי בצה״ל
היו משמעותיות .שם הבנתי שהבית המגונן שבו גדלתי הפך למנוע צמיחה,
כשהייתי צריכה לחיות בחוץ ולהתמודד עם אתגרים.
התאהבתי בירושלים במהלך הסיורים שקיימתי שם עם החיילות שלי .בכל
פעם ששיירת האוטובוסים שהובלתי חלפה בשער הגיא ,מילמלתי בליבי — זה
המקום שבו אני רוצה לבנות את חיי .ואכן מחצית מחיי חייתי בירושלים ,ושם
התחלתי וביססתי את הקריירה העיתונאית שלי.
למדתי באוניברסיטה העברית תואר ראשון בספרות עברית ותיאטרון.
בסיום התואר נסעתי לשנה לפריז ,שהיא הבית השני שלי .השנה אני חותמת 33
שנה במקצוע העיתונות .לא היה יום אחד לאורך כל השנים האלה שלא בא לי
ללכת לעבודה .אהבתי כל רגע.
ההתחלה לא היתה קלה .עם חזרתי מפריז התחלתי ללמוד תואר שני
בתקשורת .בזמן הלימודים עבדתי במשמרות כמרכזנית בקול ישראל ,ומרגע
שדרכה שם כף רגלי ,הרגשתי שזה המקום שלי .מהצוהר הקטן בחדרון המרכזייה
הבטתי בעיניים כלות בשדרים ובשדריות ,ואכן לאט התקדמתי לתחקירנית
מפיקה ואז לכתבת בחדשות .זה היה חלום שהתגשם.
עם זאת ,עד היום אני נושאת את הכאב על כך שאבי נפטר חמישה חודשים
לפני שקולי נשמע ברדיו .לו היה צולח את הימים האלה ,מספרים במשפחה,
הוא היה חי עד היום מהגאווה בבתו.
אחרי כמה שנים בקול ישראל עלה בי רעיון ,שבזמנו לא נראה לי מהפכני
במיוחד :אני אוהבת לשדר ,אני אוהבת כדורגל ,אולי אשדר ממגרש הכדורגל?
פניתי למנהלים שלי וביקשתי לשדר בתוכנית ״שירים ושערים״ ,שהיתה אז
ומאז לתוכנית הכי פופולרית מכל תוכניות הרדיו בכל הזמנים .המנהלים
שלי שלום קיטל וחיים זיסוביץ נתנו אור ירוק .וכך הפכתי לשדרית הספורט
הראשונה בישראל.
עשיתי מה שאני אוהבת ,ובהתחלה אפילו לא הפנמתי את פריצת הדרך.
חטפתי המון קללות במגרשים .היה קשה לעולם הגברי לקבל אותי במגרשים
ובחדרי ההלבשה .עמיתי העיתונאים לעגו לי ,אבל אני התעקשתי ופרצתי
