Page 52 - 27122
P. 52
52נוכח ֹות .משפיע ֹות .מוביל ֹות|
לימים ,כשמצאתי את פרויד ,ביליתי איתו סופי שבוע סוחפים .סוף־סוף
מישהו שווה לחפור איתו .דרכו התחלתי להתוודע ליישות החמקמקה האדירה
הזו שמפעילה אותנו ,חוויה שהילכה עליי קסם .איך לא הפכתי לפסיכולוגית
קלינית בסופו של דבר? האם החמצתי את הייעוד שלי?
דמיינתי את עצמי יושבת ימים על גבי ימים עם מטופלים בחדר הסגור,
מכילה את הצרות שהולכות ונערמות ,רואה איך המוגלה מכסה אותי,
מכלה אותי .ובעצם הלב כבר היה נתון לאחר .רציתי לחזור לימיי הקודמים
כעיתונאית ,לחלק היותר בריא של הקיום .לחזור לעצמי.
זו הייתה אולי ההחלטה הכי קשה שקיבלתי בחיי .אבל אחרי כאבי
הדילמה ,אם יש משהו שלמדתי להיות בטוחה בו ,זה בזהות האמיתית.
החזרה לעיתונות הייתה החלטה רגשית .כזו היא הבנת הייעוד ,קודם כול
רגשית .אחרי שאתה מחפש זמן רב את הפעימה המדויקת ,הרגע הזה שבו
אתה יודע מה עליך לעשות בחיים הוא רגע מכונן ,רגע שמפורז מהרעשים
של החוץ.
כשהתמניתי לעורכת ,עברתי לניהול .אשקר אם לא אודה שחסר לי
מאוד המפגש הצפוף עם מרואיינים ,שיחות העומק במשך עשרות שעות
שבהן אתה חוצב סיפור .בלי להתעניין באמת באנשים ,אי־אפשר לעשות
את זה.
ואני באתי לכאן להקשיב .אני שוכחת את עצמי ,נטמעת באחר.
אפשר לחסות בצל האי־ידיעה ,אבל להחמיץ את הייעוד שלך משמעו
להחמיץ הרבה מאוד רגעים של חיבור אמיתי למקומות שהכי טובים לך ,רק
לך .זו מפת הדרכים שלך ,המצפן .משם כבר הכול יותר פשוט ונכון .כל דבר
אחר יתגלה כבועה עקרה שחיה על סטרואידים.
אנשים שמחפשים שינוי בקריירה לרוב מרגישים שהם כבר לא לומדים
שום דבר חדש .למידה היא חלק קריטי בהישגיות .לרוב כשהגעתי למבוי
סתום ,זה היה הרגע שבו התחלתי להתקדם ,להמיר ודא ּות בפגיע ּות .לצאת
לגלוּת מסיפור חיי המ ּו ּכר .להגיע לאזורים בלתי ממופים ,תחומי עניין
חדשים ,להתרגש שוב .להרגיש את הגבולות נמתחים.
ובעלי הצעיר ,ההוא מתחילת הסיפור ,זה שניסה להניא אותי מלעזוב את
הלימודים הקליניים? הוא כבר בעלי לשעבר ,אבל יחלוף עוד עשור לפני
שהוא עצמו יעזוב את תחום המחשבים וילך להגשים את הייעוד שלו :לימודי
פסיכולוגיה והעברת סדנאות להגשמה עצמית.
