Page 63 - 27122
P. 63
נשים מספרות קריירה — תרקשות |63
מעלות ועד 40מעלות חום .חוויתי טיסה לצד השני של העולם שהסתיימה
בהפסד התחרות בכדור הראשון .ולמדתי להתמודד עם מתחרות מבוגרות
ממני ששמו לי רגליים .אירועים שריסקו אותי באותו הרגע ,אך לימים בנו בי
כוחות נפש אדירים.
רציתי להיות הספורטאית הישראלית הראשונה שתזכה בזהב במשחקים
האולימפיים (הספורטאי היחיד שעשה זאת עד היום הוא הגולש גל פרידמן,
ביום הולדתי ה־ .)18אך החלום הענק שלי התפוצץ לאחר תאונת דרכים ,שבה
פגע בי נהג שלא עצר באדום.
שכבתי במחלקה הנוירוכירורגית בבית החולים איכילוב ,מרוסקת פיזית
ונפשית .לא הרגשתי את הרגליים עקב שבר חמור בצוואר .אך לא הכאבים
האיומים ,מחנק הסד על הצוואר בחודשי הקיץ או הרגליים המשותקות
הטרידו אותי ,אלא המשבר האישי שלי — כל השנים שהשקעתי כדי
להתמודד על ניצחון במשחקים האולימפיים ירדו לטמיון באחת.
מתוך השפל והסבל שלפתי את קלף "משנה כיוון" במשחק הטאקי של
חיי .בדיוק כמו הנהג שפגע בי החלטתי — גם אני לא עוצרת באדום! וכך ,מיד
אחרי שהשתקמתיָ ,נ ַחתי במשרד של אחד מעורכי הספורט הגדולים והודעתי
לו שאני מצטרפת לצוות הכותבים בעיתון .אני עוד זוכרת את המבט ההמום
שלו מול ילדה בת ,22שמרוב התרגשות שכחה להוריד את הטיקט מהחולצה
החדשה שקנתה במיוחד .הצהרתי" :יש לי ידע אדיר בספורט ,קשרים אישיים
עם הספורטאים הבכירים ומוטיבציה שלא ראית בחייך .תצמיד אותי לכתב
הכי תותח שלך כדי שאלמד ממנו ,ומבחינתי אל תשלם לי חצי שנה עד
שתסדר תקן ".אחרי 48שעות ,שבהן הבאתי סקופ עיתונאי שפורסם בשער
העיתון ,נמצא התקן.
תחילת הדרך ככתבת ספורט הייתה אכזרית ,אך לא נכנעתי .הכתבים
המתחרים הפיצו עליי שמועות מרושעות כשהשגתי אותם בפרסומים,
ומהיציעים עלו שאגות משפילות לכיווני בהיותי כתבת ולא כתב .זכורה
לי במיוחד ריצת ספרינט שהרבצתי לכיוונה של דמות בכירה במערכת
תקשורת נוצצת שנקרתה בדרכי .אך במיוחד את הש ֹוק שלה כשרשמתי
באסרטיביות את מספר הטלפון שלי על כף ידה ואמרתי שאני חייבת ,אבל
חייבת לעבוד איתה .מהלך נועז שהוביל אותי בין היתר לתפקיד הבא.
אני מאמינה שביטחון עצמי מגיע מבפנים ולא נשען על הסביבה .מי שצובר
ביטחון כזה ,הסביבה כבר נסחפת אחריו .או ַמר תמיד את מה שאני חושבת,
