Page 7 - 27122
P. 7
פתח דבר
"איפה הכניסה?" שאלתי את אחת האימהות שחיכתה בפתח הגן.
היא הסתכלה עליי במבט תמוה ועיקמה את האף" .מכאן ...לא ראיתי
אותך פה אף פעם .אמא של מי את?"
"כן ,אני עובדת סביב השעון ,בדיוק ָנ ַח ּתי מטיסה אז יש לי זמן לאסוף
את נעם מהגן ",עניתי בחיוך .חזרתי מכנס בינלאומי מרתק והרגשתי על גג
העולם .הלב שלי התפוצץ מאושר.
"מה את עושה?" היא שאלה .סיפרתי" .ומה את?"
התשובה — מהוססת ,ביישנית — לא איחרה לבוא.
"ומעניין לך?" שאלתי בעדינות" .כן" מהוסס נשמע מפיה .איחלתי לה יום
נפלא והמשכתי בדרכי.
לימים ראיתי אותה נוסעת ברכב שעליו התנוסס לוגו של חברה ונופפתי
לשלום .היא עצרה ואמרה" ,זה בזכותך ...את גרמת לי לעשות את השינוי".
"ואת מאושרת?" שאלתי.
"הכי מאושרת בעולם ",היא ענתה.
בסיטואציה הזו ליד הגן גם אני בחרתי ,וגם היא.
יכולתי להיעלב עד עמקי נשמתי ,לצעוד לרכב בתסכול ,ברגשות אשם
כבדים מהולים בנקיפות מצפון קשות ,אפילו לשקול לעזוב את הקריירה
שבניתי בשתי ידיי ,מזניחת משפחה שכמותי .אלא שהרגשתי בדיוק להפך.
היא הייתה יכולה להרגיש שלמה לגמרי עם בחירתה ולא לחשב מסלול
מחדש .הבחירות שלנו לא תמיד זוכות לאהדה מצד הסביבה ,אבל האם אנחנו
מצליחות להשתיק את הקולות הללו ולבחור במה שנכון לנו?
עד כמה הבחירות שלנו הן אכן שלנו? לא נולדנו עם צ׳יפ של רגשות אשם
מושתל בנו ,זה בטוח.
סימון דה בובואר 1דיברה על כך שאישה אינה נולדת אישה ,היא נעשית
