Page 149 - 30322
P. 149
הרגע הנוכחי |149
"תעירי אותה ,זה חשוב מאוד .תגידי לה שארתור קוסטלו מחפש
אותה".
"כמובן אדוני ,אבדוק מה אוכל לעשות".
בזמן שהמתנתי לשובה של פקידת הקבלה ,ראיתי את דלת
הכניסה רוטטת תחת מהלומותיה של ה ַקצבית .העזתי להביט בעינית:
כפי שחששתי ,לנה מרקוביץ' כינסה את רוב דיירי הבניין בחזית
דירתה .הטיתי אוזן :לכולם היה פתרון אחד בלבד — "תתקשרי
למשטרה!"
"ארתור? אתה במנהטן?"
עצמתי עיניים .קולה של ליסה באוזני הביא לי נחמה וכאב גם
יחד.
"אני אצלך בבית ,או ליתר דיוק בבית של השכנה המקסימה שלך.
התעוררתי לפני ארבע שעות באיזו פינה נידחת במדינת ניו יורק .כל
כך רציתי לפגוש אותך! אני כל כך מאוכזב!"
"תקשיב ,אני"...
מיד שמעתי בקולה של ליסה שמשהו אינו כשורה .שום התלהבות,
שום התרגשות .הייתי די בטוח שהיא אינה שותפה לרגשותיי .כעס
גאה בי.
"אפשר לדעת מה את עושה בפולינזיה?"
"אני עם חלק מלהקת התיאטרון שלי .נסענו לחגוג את השנה
החדשה בשמש".
רתחתי מזעם .היא יצאה לחופשה בקצה השני של העולם בזמן
שידעה שאני עשוי להגיע בכל רגע? היא נטלה במודע את הסיכון
שתפספס אותי? ההבחנה הזאת הוציאה אותי מהכלים.
"אני לא מבין .נסעת להשתזף בידיעה מלאה שאני עשוי לחזור
עכשיו? יכולת לחכות לי!"
גם היא הרימה את הקול" .מה אתה רוצה בעצם? שאעצור את
החיים שלי? שאתכחש לחיים החברתיים שלי? שאמשיך להסתגר
בבית ולחכות בסבלנות ליום היחיד בשנה שבו אנחנו יכולים להיות
יחד? אני מחכה לך כבר שנה וחודשיים ,ארתור! שנה וחודשיים!"
נאנחתי .הראש שלי הבין היטב ,אבל הלב היה מרוסק.
