Page 156 - 30322
P. 156
| 156גיום מוסו
"מעורר ,לא?"
פלטתי צרחה בעודו מתגלגל מצחוק.
בזמן שהבטתי בו ,שני ענקים פרצו לחדר .שני רוסים גלוחי ראש,
מקועקעים מכף רגל ועד ראש ,במכנסיים קצרים וגופייה.
"הגיע הזמן לעיסוי ",אמר לי סאליבן.
על אף החשש שלי נעניתי לריטואל .במקום עיסוי קיבלתי
משיחה נמרצת בשמן זית ולאחריה הצלפה בזרדי אלון ותרזה .על אף
ההתנגדות הראשונית שלי ,התמסרתי לבסוף להצלפות האפופות ניחוח
יער קריר ,בעודי ממשיך בשיחה עם סבא שלי ,ששכב על המיטה לידי.
"מה עשית בשלוש השנים האחרונות?"
"הרווחתי הרבה כסף".
"באמת? בבורסה?"
הוא נהם לאות אישור.
"ב־ 1955מכרתי את שלושת מטילי הזהב שלי ושמתי את כל
הכסף בבורסה .תוך חמש שנים הכסף הכפיל את עצמו פי חמישה.
מכרתי הכול בתחילת השנה ,לפני שהבורסה התרסקה".
"היה משבר כלכלי?"
"לא ,בועת הטכנולוגיה התפוצצה .לא משהו בלתי צפוי .אתה
זוכר מה אמר קיינס' ,עצים אף פעם לא צומחים עד השמיים '.המשבר
יימשך הרבה זמן ,ואצל הרבה משקיעים תמימים כל הכסף התנדף".
הוא גיחך" .טיפשים! לקח להם חמש שנים להבין שהם קונים
ומוכרים אוויר! כל מי ֵני סטארט־אפים שאף פעם לא יביאו רווח,
הבטחות גדולות ש"...
"ואתה היית חכם מכולם?"
"בדיוק ",ענה שבע רצון.
"ומה עשית עם הכסף שלך?"
"שמרתי אותו בשבילך".
צחקתי בעצב" .יהיה לי קשה לבזבז אותו".
"אל תזלזל בכסף ,ארתור .הוא המדד לחירות .החיים שלך רחוקים
מסיום ,וסמ ֹוך על הניסיון שלי .תמיד מגיע רגע שבו חסכונות הם גורם
מכריע באיזה פרויקט".
