Page 161 - 30322
P. 161
הרגע הנוכחי |161
אני יוצאת מהאמבטיה ,מתנגבת ולובשת חלוק רחצה נקי שמצאתי
בארון .אני מתלבשת במהירות שיא וחוזרת לחדר על קצות האצבעות.
אין לי שום רצון לנהל שיחת בוקר עם הבחור ,שלשמחתי ממשיך
לנחור.
בסלון ,אני מתקרבת לחלון הגדול ורואה את השלט הצבעוני של
מסעדת אודיאון .אני בטרייבקה ,בפינת הרחובות תומאס וברודוויי.
אני לוקחת את הארנק שלי ונזכרת בהדרגה באירועי אמש :הזמנה
לתערוכה בגלריה לאמנות ,ואחריה ארוחת ערב ב"נובו" וסדרת
קוקטיילים בברים המקומיים.
במעלית ,אני מוציאה את הטלפון ובודקת הודעות.
יום הולדת שמח ליסה מותק!
חושבת עלייך הרבה .אמא.
פאק ,שכחתי גם את זה .אני בת עשרים ושמונה היום.
.2
השמיים הכחולים מעולם לא היו בהירים כל כך.
עם כוס קפוצ'ינו ביד ,אני הולכת ברחוב צ'רץ'.
אני מסדרת את שערי מול ההשתקפות שלי בחלונות הראווה .הבוקר
יש לי פגישה ב ּבאטרי פארק לגבי צילומים למגזין נשים .אם אמשיך
להשתתף בהצגות ולרוץ מאודישן לאודישן ,אוכל להרוויח כסף רק
מצילומי הדוגמנות .ברור לי שזה לא יימשך לעד ,ויום ההולדת מזכיר
לי את זה .בשנה האחרונה הטלפון שלי מצלצל פחות :האופנה זקוקה
לבשר טרי ,ואני מתקרבת בצורה מסוכנת למועד פקיעת התוקף.
זו שעת העומס ,והמדרכות עמוסות אלפי אנשים בדרכם לעבודה.
גברים ,נשים ,לבנים ,שחורים ,אסיאתים ,לטינים .זרם אחד ,ערבוביה
אחת ,אנרגיה אחת.
אני מטה אוזן וקולטת שברי שיחה .על העבודה ,על הילדים,
המשפחה ,על בעיות הלב ,על סקס .בשמונה בבוקר בניו יורק ,חייו
של כל אדם הם אפוס שלם.
