Page 175 - 30322
P. 175
הרגע הנוכחי |175
.3
תחת עיניהם של המיילדת וסבא שלי ,אני עושה לבני אמבטיה
ראשונה .אני מתבונן בו מקרוב .הוא ארוך ורזה ,פלג גופו העליון
בולט ,אצבעותיו זעירות על אף שהן ארוכות ודקות .כבר יש לו רעמת
שיער שחורה ועיניים צרות יפהפיות.
"תודה על הבית ",אני אומר ומנגב את העולל.
"אין בעד מה ",משיב סאליבן" .אל תדאג .אני אטפל במשפחה
שלך כשלא תהיה כאן".
"ואתה בסדר? איך הבריאות?"
הוא פורץ בצחוק" .אל תדאג לי ,ילד .התינוק הזה ישיב לי את
נעוריי!"
כשבטי וסבא שלי יוצאים ,אני מניח את בני הקטן על חזי ומתיישב
בכורסה ליד החלון ,שמשקיף אל הגגות שטופי השמש של העיר.
אני מרגיש את עורו על עורי.
ובוכה חרש.
אני נשאר דקה ארוכה לבד עם הבן שלי ,הילד הקטן שה ֹוָרתו ביום
של אפר ופחד.
איזה אופי יהיה לו? איך הוא יתנהל בעולם זרוע סכנות? איך אוכל
לאהוב אותו ,להגן עליו ,אם אינני נמצא אף פעם?
אני מוחה את הדמעות בידי .כובד האחריות שאני חש נמהל
באושר.
אני יודע שבעוד כמה שעות איעלם.
ולראשונה אני מרגיש יציב יותר ,מחובר יותר.
אני מביט בילד הקטן שנם את שנתו ,שואב כוחות מנוכחותו
ומחייך.
איזו הרפתקה ,לעזאזל!
אני נזכר בכל מה שעברתי כדי להגיע לרגע הזה.
עליי להמשיך לספוג את המהלומות .למענו .יום אחד מעגל
התופת הזה ייפסק.
היום הזה מסמל ציון דרך .המלחמה עדיין ארוכה ,אבל אני מרגיש
שניצחתי בקרב חשוב.
