Page 214 - 30322

‫‪ | 214‬גיום מוסו‬

‫צחוק‪ ,‬עדויות ל ִקרבה‪ ,‬רגעי אושר שהונצחו במצלמה‪ .‬הוכחה לכך‬
‫שחייהם המשיכו הלאה בלעדיי‪.‬‬

‫הוכחה לכך שלא הייתי חיוני עבורם‪.‬‬
‫עצרתי מול דיוקן מרהיב של בתי בשחור־לבן‪ .‬נסערתי מהפגישה‬
‫איתה‪ ,‬והיא כבר חסרה לי מאוד! בעודי ממשיך לסייר בסלון‪ ,‬חיפשתי‬

‫בכיס את הדף שעליו ציירה לי סופיה‪.‬‬
‫בפינת החדר‪ ,‬שולחן עץ גדול תמך בערימות ספרים שחיכו‬
‫להקדשות‪ ,‬עותקים מספרו האחרון של בעל הבית‪ .‬רומן גדול שכריכתו‬
‫הציגה רפרודוקציה של מגריט‪ ,‬ובה נשיקה בין גבר ואישה שפניהם‬
‫מכוסות בסדין לבן‪ .‬באותיות כסופות הופיע שם הספר ולאחריו שם‬

‫הסופר‪ ,‬בולט על רקע כהה‪:‬‬

‫‪L-O-V-E-R‬‬
‫‪Nicolas Stuart Hull‬‬

‫פרשתי את הנייר שהוצאתי מהכיס‪ ,‬אבל במקום הציור המובטח של‬
‫בתי‪ ,‬ראיתי כתב יד באותיות גדולות‪:‬‬
‫רוצה לדעת סוד‪ ,‬אבא?‬

‫רעד חלף בגופי‪ .‬הפכתי את הדף וקראתי‪:‬‬
‫הסופר הוא אתה‪.‬‬

‫לא הבנתי מיד מה סופיה ביקשה לומר לי‪.‬‬
‫עיניי ננעצו שוב בכריכת הספר‪.‬‬

‫‪L-O-V-E-R‬‬
‫‪Nicolas Stuart Hull‬‬

‫מיד נתקפתי סחרחורת‪ .‬האותיות התרוצצו בעיני רוחי‪ ,‬יוצרות אנגרמה‬
‫שעירערה את שיווי המשקל שלי‪:‬‬

‫‪ARTHUR SULLIVAN COSTELLO‬‬