Page 106 - PIN-V2
P. 106

‫ההלכה שבתורה | תורת גילה‬                                                                                                                           ‫‪88‬‬

 ‫נרכרריחהרמשכםרובצרבפרםתפ‬

                                                                                                                                          ‫יום שבת‬

                                               ‫‪ -‬נתינת אוכל לציפורים בשבת שירה‬
‫יש נוהגים לתת חיטים לפני הצפורים בשבת שירה‪ ,‬ואף שיש אוסרים‪ ,‬מכל מקום הנוהגים‬
‫כן יש להם על מה שיסמוכו‪ ,‬ומנהגם של ישראל תורה הוא‪ ,‬ואין להקפיד על כך כיון שנהגו‬
‫לשם מצוה‪( .‬לוית חן [עמוד קיב] וע”ש שהאריך בטעם המנהג‪ ,‬וכ”כ בילקוט יוסף [שבת ד עמוד מה]‪ ,‬ודלא כמשנה‬

‫ברורה [סימן שכד ס”ק לא] בשם המגן אברהם שחלק וכתב שאין מנהג זה נכון לפי שאין מזונותם עליך‪ ,‬ולשיטתם יכול‬
                                ‫ליתן האוכל לפני שבת ויכסנה בכלי‪ ,‬ובשבת יטול הכלי מעליה ועדיף על ידי קטן)‬

                                                  ‫דיני בציעת הפת‬

                                                                    ‫‪ -‬אופן הבציעה‬
‫קודם שיברך המוציא יתפוס את הלחם בידו‪ ,‬ולא יברך קודם שיתפוס הלחם‪ .‬ויתן שתי‬

                              ‫ידיו על הלחם בשעת הברכה‪( .‬ילקוט יוסף שבת כרך א' עמוד שי)‬
‫ויש לאחוז את שתי הככרות בידיו כשמברך 'המוציא'‪ ,‬אבל בשעת הבציעה רשאי להשמיט‬
‫ככר אחת מידיו‪ .‬והמחמיר לאחוז שתיהן בידיו גם בשעת הבציעה‪ ,‬תבוא עליו ברכה‪( .‬חזו"ע‬

                                                      ‫שבת ח"ב עמ' קסט‪-‬קע‪ ,‬וילקוט יוסף שבת א' עמוד שד)‬

‫על הבוצע לבצוע רק לאחר שסיים ברכת המוציא‪ ,‬כדי שתהיה הברכה על שתי ככרות‬
‫שלמות‪ ,‬וכדי שתכלה הברכה בעוד הפת שלמה‪ .‬ואינו רשאי לבצוע עד שיכלה אמן מפי רוב‬

                              ‫העונים‪( .‬שו"ע סי' קסז סעי' א' וסעי' טז וילקו"י שבת כרך א' עמוד שי)‬

                                                                                                                                   ‫תוספת הלכתית‬

                                                        ‫‪ -‬הבציעה והטעימה מהלחם‬
‫נכון יותר שאחר שחתך לעצמו יטעם מהלחם‪ ,‬ואחר כך ימשיך לחתוך לשאר המסובין‪.‬‬

                               ‫ואין המסובין רשאים לטעום מהלחם עד שיטעם הבוצע‪.‬‬
  ‫ואם יש לפני כל אחד ואחד לחם משנה – יכולים לטעום‪ ,‬אף על פי שהוא עדיין לא טעם‪.‬‬
‫ובאופן שכל אחד בירך לעצמו‪ ,‬אין לענות אמן אחר ברכת חבירו קודם שיטעם מהלחם‪ ,‬ואם‬

                                            ‫ענה אמן‪ ,‬בדיעבד לא הוי הפסק‪( .‬ילקו"י שם)‬
                                                    ‫‪ -‬שלא לתת הפרוסה ביד הסועד‬

‫יזהר שלא לתת פרוסת הלחם ביד הסועד‪ ,‬אלא יניחנו לפניו והוא יקחנו מעל השלחן‪,‬‬
‫שאין מסירה ביד אלא לאבל‪ .‬וטוב ליזהר בזה גם כשמעביר מאיש אחד לאיש אחר היכא‬

                                ‫דאפשר‪ .‬ואין לזרוק את הלחם‪( .‬ילקו"י שבת א' עמ' שיב‪-‬שטו)‬

                                             ‫‪ -‬יבצע לאשתו תחילה לשאר המסובים‬
‫בשבת וביום טוב בעל הבית יבצע מהפת לעצמו פרוסת הכזית‪ ,‬ולאשתו כביצה‪ ,‬שהוא‬
‫כנגד השם כנודע‪ ,‬ואפילו אם נמצא גדול שמיסב על השלחן‪ ,‬לא יתן לו קודם אשתו‪ .‬ומאחר‬
‫שכך נהגו על פי הסוד‪ ,‬מסתמא האב מוחל‪ .‬ומכל מקום טוב שהבן יבקש בפירוש את סליחת‬
‫הוריו על כך‪ ,‬או שיתן לאשתו ולאביו שניהם ביחד‪ ,‬כדי שלא להקדים את אשתו לאביו ואמו‪.‬‬

                                                                                               ‫(ילקו"י שם)‬
   101   102   103   104   105   106   107   108   109   110   111