Page 106 - PIN-V2
P. 106
ההלכה שבתורה | תורת גילה 88
נרכרריחהרמשכםרובצרבפרםתפ
יום שבת
-נתינת אוכל לציפורים בשבת שירה
יש נוהגים לתת חיטים לפני הצפורים בשבת שירה ,ואף שיש אוסרים ,מכל מקום הנוהגים
כן יש להם על מה שיסמוכו ,ומנהגם של ישראל תורה הוא ,ואין להקפיד על כך כיון שנהגו
לשם מצוה( .לוית חן [עמוד קיב] וע”ש שהאריך בטעם המנהג ,וכ”כ בילקוט יוסף [שבת ד עמוד מה] ,ודלא כמשנה
ברורה [סימן שכד ס”ק לא] בשם המגן אברהם שחלק וכתב שאין מנהג זה נכון לפי שאין מזונותם עליך ,ולשיטתם יכול
ליתן האוכל לפני שבת ויכסנה בכלי ,ובשבת יטול הכלי מעליה ועדיף על ידי קטן)
דיני בציעת הפת
-אופן הבציעה
קודם שיברך המוציא יתפוס את הלחם בידו ,ולא יברך קודם שיתפוס הלחם .ויתן שתי
ידיו על הלחם בשעת הברכה( .ילקוט יוסף שבת כרך א' עמוד שי)
ויש לאחוז את שתי הככרות בידיו כשמברך 'המוציא' ,אבל בשעת הבציעה רשאי להשמיט
ככר אחת מידיו .והמחמיר לאחוז שתיהן בידיו גם בשעת הבציעה ,תבוא עליו ברכה( .חזו"ע
שבת ח"ב עמ' קסט-קע ,וילקוט יוסף שבת א' עמוד שד)
על הבוצע לבצוע רק לאחר שסיים ברכת המוציא ,כדי שתהיה הברכה על שתי ככרות
שלמות ,וכדי שתכלה הברכה בעוד הפת שלמה .ואינו רשאי לבצוע עד שיכלה אמן מפי רוב
העונים( .שו"ע סי' קסז סעי' א' וסעי' טז וילקו"י שבת כרך א' עמוד שי)
תוספת הלכתית
-הבציעה והטעימה מהלחם
נכון יותר שאחר שחתך לעצמו יטעם מהלחם ,ואחר כך ימשיך לחתוך לשאר המסובין.
ואין המסובין רשאים לטעום מהלחם עד שיטעם הבוצע.
ואם יש לפני כל אחד ואחד לחם משנה – יכולים לטעום ,אף על פי שהוא עדיין לא טעם.
ובאופן שכל אחד בירך לעצמו ,אין לענות אמן אחר ברכת חבירו קודם שיטעם מהלחם ,ואם
ענה אמן ,בדיעבד לא הוי הפסק( .ילקו"י שם)
-שלא לתת הפרוסה ביד הסועד
יזהר שלא לתת פרוסת הלחם ביד הסועד ,אלא יניחנו לפניו והוא יקחנו מעל השלחן,
שאין מסירה ביד אלא לאבל .וטוב ליזהר בזה גם כשמעביר מאיש אחד לאיש אחר היכא
דאפשר .ואין לזרוק את הלחם( .ילקו"י שבת א' עמ' שיב-שטו)
-יבצע לאשתו תחילה לשאר המסובים
בשבת וביום טוב בעל הבית יבצע מהפת לעצמו פרוסת הכזית ,ולאשתו כביצה ,שהוא
כנגד השם כנודע ,ואפילו אם נמצא גדול שמיסב על השלחן ,לא יתן לו קודם אשתו .ומאחר
שכך נהגו על פי הסוד ,מסתמא האב מוחל .ומכל מקום טוב שהבן יבקש בפירוש את סליחת
הוריו על כך ,או שיתן לאשתו ולאביו שניהם ביחד ,כדי שלא להקדים את אשתו לאביו ואמו.
(ילקו"י שם)
