Page 120 - PIN-V2
P. 120
ההלכה שבתורה | תורת גילה 102
נרכררשנר ופרתובירה
תוספת הלכתית
-עובד ומעביד שסיכמו ביניהם על העסקת העובד והתבטלה המלאכה
תלוי הדבר אם היו הפועלים יכולים להשכיר את עצמם אמש או לא:
-אם לא היתה להם עבודה אחרת אתמול ,וגם לא היו משיגים עבודה אחרת בנקל לאותו
יום:
כשלא הלכו עדיין – השוכר את הפועלים והטעו את בעה"ב או בעל הבית הטעה אותם – אין
להם זה על זה אלא תרעומות( .שו"ע חו"מ סי' שלג סעי' א')
אך אם כבר הלכו והגיעו למקום העבודה [ומצאו שאין להם עבודה] :תלוי הדבר ,אם ביקר
בעל הבית מלאכתו מבערב ומצאה שצריכה פועלים – אין לפועלים כלום ,ומה בידו לעשות.
אך אם לא ביקר – נותן להם שכרן כפועל בטל ,שאינו דומה הבא טעון לבא ריקן ועושה
מלאכה לבטל( .שו"ע חו"מ סי' שלג סעי' א') [הטעם שצריך לשלם כפועל בטל ,לסמ"ע :כיון דבעה"ב פושע וההליכה היא כהתחלה
במלאכה .ולע"ש :חייב משום דגרם להם היזק שאם לא היה שוכרן הוא ,היו נשכרין לאחרים וחייב מדינא דגרמי( .סמ"ע ס"ק ו')]
-אך אם היתה להם עבודה אחרת לעשות לולי ביקש מהם בעל הבית לבא אליו – הדבר
תלוי בג' אופנים:
כשעכשיו אינם נשכרים כלל -אם לא הלכו לאותו מקום [כגון שהתקשר אליהם בעה"ב
מוקדם שלא יבואו לעבוד] – נחלקו בזה הפוסקים ,ולכך:
בני ספרד שפוסקים כדעת השו"ע – הרי זה כדבר האבוד להם ונותן להם שכרם כפועל בטל.
ואין יכול לומר קים לי דלא כמרן( .שו"ע חו"מ סי' שלג סעי' ב')
אך בני אשכנז יכולים לומר קים לי כדעת הקצות ומוהר"ם :הפוטרים את בעל הבית מלשלם,
דמספיקא לא מפקינן ממונא( .קצות שם ס”ק ב')
אך אם הלכו למקום העבודה – לכו"ע נותן להם שכרם כפועל בטל( .שו"ע)
וכן אם לא הלכו ועכבם עד שאין מוצאים להשתכר – צריך ליתן להם שכרם כפועל בטל ,כיון
שגרם להם הפסד( .סמ"ע שם ס”ק י"א)
-במקום שהיתה להם עבודה אחרת וכעת אחר שביטל מוצאים הם מי שהשכירם בתשלום
מלא
אם מוצאים מי שישכירם בשכירותו – אין להם אלא תרעומת ,שדווקא כשהלכו ועכשיו
אינם נשכרים כלל חייב( .שו"ע שם) [ואם מוצאים רק מלאכה קשה יותר – נחלקו בזה הראשונים ,עיי”ש].
-במקום שהיתה להם עבודה אחרת וכעת אחר שביטל אינם מוצאים להיות נשכרים אלא
בפחות
אם אחר ביטול המלאכה ,מצאו הפועלים עבודה עם רווח פחות מאשר היו צריכים לקבל
אצל בעל הבית שביטל המלאכה -משלם להם הפחת( .שו"ע שם)
-אם היה בעל הבית אנוס בביטול המלאכה
וכל אלו הדינים כשלא ביקר בעה"ב מלאכתו מבערב -שהוא בפשיעתו.
אבל אם לא היתה פשיעת בעל הבית בדבר כלל – הרי זה אנוס ונפטר( .שו"ע שם סעי' ב')
