Page 149 - PIN-V2
P. 149
ההלכה שבתורה | תורת גילה 131
ת שפרורקםי
ואם החלון סגור אך יש לו זכוכית שקופה -פשוט שהוא בגדר רואה מקומו( .שו"ת לב חיים ח"ג
סי' ט"ו)
ואם רואה מקומו על ידי ראיה דרך מראה -אין זה רואה מקומו( .שו"ת אס"ד מערכה ז' אות ו'
ובשערים המצוינים בהלכה סי' מ"ה סק"ח)
ומה שמצוי בזמננו זכוכית אשר מצידה האחד רואים ומצידה השנית הרי היא מראה – אם
נמצא בצד שרואה שפיר דמי .אך בצד השני – אינו בגדר רואה( .פסקי תשובות ח"ב סי' קע"ח עמ'
תקל"ח ובהערה)
-ערוה בעששית
ערוה בעששית ורואה אותה דרך דפנותיה -אסור לקרות כנגדה ,דכתיב ולא יראה בך
ערות דבר ,והא מתחזיא (שו"ע או"ח סי' ע"ה סעי' ה')
ואפילו היא בבית אחר ורואה אותה דרך הזכוכית שבחלון לפי שבראיה תלה רחמנא( .משנ"ב
סקכ"ו)
ואם עבר ואמר ברכות או התפלל נגד "טפח מגולה" הנראה דרך זכוכית – אינו חוזר.
אבל נגד "ערוה ממש" הנראה דרך זכוכית – הכרעת המשנ"ב (סקכ"ו) לחזור ולברך ולקרות.
ויש אומרים שגם בזה אינו חוזר( .פסקי תשובות ח"א סי' ע"ה עמוד תרי"א)
-הרואה טפח באשה ערוה דרך מראה ורוצה לקרות קריאת שמע
הרואה טפח באשה ערוה דרך מראה [כגון הרואה דרך מראת הרכב פריצות נשים שאינן
צנועות ברחוב] ורוצה לקרות קרי"ש וכדו':
בשו"ת יחוה דעת (ח"ד סי' ז') הכריע -דכלפי ערוה ודאי הוי כראייה .ואסור לקרות ק"ש נגד
ערוה הנראית במראה ולא אמרינן דהוי צל בעלמא[ .וכ"כ בשו"ת צפנת פענח (וורשא סו"ס יג) ושו"ת
קרני ראם (סי' רי"ז) ושו"ת משבצות זהב (סימן ק"א) ועוד פוסקים.
ודלא כפסק הדברי יוסף (שוורץ סימן כ"ג) דבטפח באשה ערוה יש חילוק בין כשרואה אותה עצמה דרך זכוכית
דהיינו מ"ש ערוה בעששית אסור לקרות ק"ש כנגדה ,ובין כשרואה דמות ותמונת אשה במראה דהוי כההיא דראינוהו
בעששית דלא הויא ראיה – ולכן מותר לקרות ק"ש כנגדה והביאו מהר"א מני ז"ל בספרו זכרונות אליהו (מערכת ק'
אות ד')].
-הסתכלות במקום התורפה ע"י מראה
כתב בשו"ת אגרות משה (יו"ד ח"ב סימן ע"ה) -כלפי האיסור לאיש להסתכל באו”מ במקום
התורפה אפילו בימי טהרתה -שגם ע"י מראה אסור לבעל להסתכל.
-זכוכית מגדלת לתולעים
תולעים קטנים מאד הנמצאים במים ובפירות ,ונראים נגד השמש בעין חדה ובריאה,
אסורים באכילה[ .באופן שאין התולעים גדלים במים ,או שפירשו לכלי] .ולפיכך צריך לסנן היטב
מים אלה ,ולהסיר התולעים על ידי סינון של בגד עב.
אבל אם אינם נראים כנגד השמש בעין בוחנת ,אלא רק על-ידי מיקרוסקופ ,אין בהם איסור
כלל ,לא מדברי תורה ,ולא מדברי סופרים( .יביע אומר ח"ד חיו"ד סי' כא אות ז .יחוה דעת חלק ו' סימן
מז עמוד רנב)
