Page 152 - PIN-V2
P. 152
ההלכה שבתורה | תורת גילה 134
םינופר חרצםרבבכררכרהרשוכרה
-רחיצת הידים קודם התפילה
רחץ ידיו שחרית והסיח דעתו ,צריכים נטילה לתפלה אם יש לו מים ,אף על פי שאינו יודע
שום לכלוך ,ולא יברך .ואם אין לו מים מזומנים לפניו ,אין צריך לחזור וליטול ידיו( .שו”ע או”ח
סימן צב סעיף ה ,ילקוט יוסף סימן צב)
יום שלישי
רחיצה בערב שבת
-מצוה לרחוץ כל גופו ולחוף את ראשו בערב שבת במים חמים לכבוד שבת .ואם אינו יכול
להתרחץ כל גופו ,יתרחץ לכל הפחות פניו וידיו בחמין .וגם מי שתורתו אומנותו יבטל
מלימודו כדי להתרחץ לכבוד שבת .ואם אפשר נכון לטבול במקוה בערב שבת .וגם נשים
צריכות לרחוץ לכבוד שבת.
ויש ליזהר שלא לרחוץ סמוך כ"כ לחשכה ,שלא יבואו לידי חשש חילול שבת .ונכון יותר
להתרחץ ביום שישי ,שאז ניכר שהוא מתרחץ לכבוד שבת.
ואם אי אפשר לו להתרחץ ביום ו' -ירחוץ בליל שישי ,ואם אינו יכול ,יתרחץ ביום חמישי ,כי
כל מה שהוא קרוב לשבת ,ניכר שהוא לכבוד שבת .ומצוה להתרחץ גם בערב יום טוב ,כמו
בערב שבת( .ילקו"י שבת כרך א עמוד קטז)
רחיצה בשבת ויום טוב
-איסור רחיצת כל גופו במים חמים בשבת
אסור להתרחץ בשבת במים חמים כל גופו ,אפילו אם רוחץ אבר אבר לבדו ,ואפילו אם
הוחמו מערב-שבת .וכן אסור להתרחץ במים שהוחמו מאליהם בשבת על ידי ה"דוד שמש".
וגם אם אינו רוחץ את כל גופו ,אלא רק את רובו ,גם כן אסור ,דרוב הגוף נחשב כרוחץ את
כל הגוף ואסור.
ואפילו אם המים פושרים – אין להתרחץ בהם בשבת .ואין הבדל בין אם נכנס לאמבטיה
מלאה מים חמים ,לבין אם עומד מתחת למקלחת של מים חמים .ואולם מקצת גופו כגון
פניו ידיו ורגליו ,מותר לרחוץ בחמין בשבת( .ילקו"י שבת כרך ד' סימן שכו ,עמוד נה)
יום רביעי
-רחיצה ביום טוב במים שהוחמו מערב יום טוב
מותר להתרחץ ביום טוב בבית ,הן באמבטיה והן במקלחת ,אף במים חמים ,ואפילו כל
גופו .וכל זה דוקא במים שהוחמו מערב יום טוב ,אבל אין לחמם מים ביום טוב לצורך רחיצה
זו.
ובבית מרחץ -אסור להתרחץ אף במים שהוחמו מערב יום טוב.
ואם רוצה לרחוץ פניו ידיו ורגליו בלבד -מותר אף לחמם מים ביום טוב לצורך זה ,דזו הנאה
השוה לכל נפש( .שם עמוד נח)
-רחיצה ביום טוב ממים של דוד שמש
מים שהוחמו מאליהם על ידי דוד שמש – מותר להתקלח בהם כל גופו ביום טוב,
באמבטיה פרטית שבבית ,שדינם כמים שהוחמו מערב יום טוב ,אחר שהוחמו מאליהם.
ובלבד שיכול להזהר שלא יבוא לידי סחיטת המים שבשערות ,או סחיטת המגבת( .חזו”ע יו”ט
עמוד מא וילקוט יוסף שם)
