Page 246 - PIN-V2
P. 246

‫ההלכה שבתורה | תורת גילה‬                                                                                     ‫‪228‬‬

     ‫םינופרכשרתפרנתרה‬

                                             ‫‪ -‬מחנכים גם את הקטנים שיעלו לדוכן‬
‫מחנכים גם את הקטנים שיעלו לדוכן לישא כפיהם יחד עם הגדולים‪[ .‬ומחנכים אותם גם‬
‫בברכה‪ ,‬ואין כאן חשש ברכה לבטלה]‪ .‬אבל קטן לא ישא כפיו כשהוא כהן יחיד בבית הכנסת‪,‬‬

                          ‫ורק אם יש שם גם כהנים גדולים הקטן ישא כפיו עם הגדולים‪.‬‬
‫ואם יש שם כהן אחד גדול‪ ,‬וכהן אחד קטן‪ ,‬אין השליח צבור מקריא "כהנים"‪ .‬ורק כשיש‬
‫לפחות שני כהנים גדולים‪ ,‬אזי השליח צבור מקריא "כהנים"‪( .‬ילקו"י תפלה כרך ב‪ ,‬סימן קכח הערה‬

                                                                                             ‫יח עמוד רמט)‬

                        ‫דברים המעכבים בכהנים מלישא את כפיהם‬

                                                 ‫‪ -‬כהן שאינו הגון לברך ברכת כהנים‬
‫כהן שאינו מדקדק במצות‪[ ,‬אבל אינו מחלל שבת בפרהסיא]‪ ,‬או שהיו הבריות מרננים‬
‫אחריו שעובר עבירות חמורות‪ ,‬או שלא היה משאו ומתנו באמונה – הרי זה עולה לדוכן‬
‫ונושא כפיו‪ ,‬ואין מונעים אותו מלישא כפיו‪ .‬ואף על פי שעדיין לא חזר בתשובה‪ .‬לפי שזו‬
‫היא מצות עשה על כל כהן הראוי לנשיאת כפים‪ ,‬ואין אומרים לאדם רשע הוסף רשע והמנע‬
‫מן המצות‪ .‬ולפי שאין קיבול הברכה תלוי בכהנים‪ ,‬אלא בהקדוש ברוך הוא‪( .‬שארית יוסף חלק‬

                                                                                                 ‫ג עמוד ר')‬

                                       ‫‪ -‬אולם אם הכהן מחלל שבת בפרהסיא במזיד‬
‫הרי הוא כעכו"ם לכל דבר‪ ,‬ואינו עולה לדוכן לנשיאת כפים‪ .‬ומכל מקום אם בא לעלות‬
‫לדוכן אין צריך למונעו מלהצטרף לאחיו הכהנים לישא כפיו‪ .‬אבל אם אין שם כהן אחר אם‬
‫אפשר טוב לשכנעו שיצא מחוץ לבית הכנסת ולא ישא כפיו‪ ,‬ואם אי אפשר לשכנעו יש‬

                                         ‫להעלים עין גם בזה‪ ,‬וישא כפיו לברכת כהנים‪.‬‬
‫וכל שכן שאם עבר ועלה לדוכן שיש להעלים עין ממנו ולא להורידו מהדוכן‪ ,‬ואפילו כשאין‬
‫שם כהן אחר‪ ,‬שגדול השלום‪ .‬ועונים אמן אחריו‪ .‬ואם חזר בתשובה עולה לדוכן אף לכתחלה‪.‬‬

                                                        ‫(ילקו"י תפלה כרך ב‪ ,‬סימן קכח הערה עד‪ ,‬עמוד שמג)‬

                                                             ‫‪ -‬כהן שהרג את הנפש‬
‫כהן שהרג את הנפש בין בשוגג בין במזיד [כגון בתאונת דרכים וכדו']‪ ,‬אף על פי שעשה‬
‫תשובה – לא ישא כפיו‪ ,‬שנאמר (ישעיה א‪ ,‬טו) ידיכם דמים מלאו‪ ,‬וסמיך ליה ובפרשכם כפיכם‬

                                                                   ‫אעלים עיני מכם‪.‬‬
                     ‫ואמנם האשכנזים מקילים בזה אם היה הדבר בשגגה ועשה תשובה‪.‬‬
‫אבל אנו קבלנו הוראות מרן השלחן ערוך שאוסר לישא כפיו אפילו הרג בשוגג ועשה תשובה‪.‬‬

                          ‫וכן הורו הלכה למעשה גדולי רבני ספרד‪( .‬שארית יוסף ח"ג עמו' רג)‬
‫‪ -‬אם הכהן היה נוהג ברכב‪ ,‬ופגע בזקן או בחולה‪ ,‬ומתו לאחר זמן‪ ,‬והדבר נעשה בשוגג‪,‬‬
‫והכהן עשה תשובה – המורה להקל בזה אף לספרדים לעלות לדוכן יש לו על מה לסמוך‪.‬‬

                                     ‫כיון שלא מת מיד מהתאונה‪( .‬שארית יוסף ח"ג עמו' רד)‬
                                                        ‫‪ -‬אולם אם היה אנוס לגמרי‬

‫כגון שהיה נוהג בזהירות‪ ,‬ובפתע פתאום קפץ ילד לתוך הרחוב והתגלגל לרגלי המכונית‬
‫ונדרס למות‪ ,‬אם קיבל עליו תשובה על פי הוראת חכמי ישראל‪ ,‬על התקלה שיצאה מתחת‬
‫ידו‪ ,‬רשאי לישא כפיו‪ ,‬כיון שהיה אנוס בזה‪ .‬וכל שכן אם הנפגע לא מת מיד אלא לאחר כמה‬
   241   242   243   244   245   246   247   248   249   250   251