Page 282 - PIN-V2
P. 282
ההלכה שבתורה | תורת גילה 264
םינופרכחיופ
-האיסור שלא להעביר נחלה ממי שראוי לירש
כגון בזקן גלמוד שמבקש להעביר כל נחלתו לאחרים בגלל שילדיו לא מתייחסים אליו,
פסק השו"ע :שכל הנותן נכסיו לאחרים והניח היורשים ,אע"פ שאין היורשים נוהגים בו
כשורה אין רוח חכמים נוחה הימנו( .שו"ע חו"מ סי' רפב סעי' א')
וה"ה מקדיש לשמים כל נכסיו – אין רוח חכמים נוחה הימנו( .פת"ש שם)
וה"ה מפקיע מיורשיו רק מקצת נכסיו – אין רוח חכמים נוחה הימנו( .פת"ש שם)
ומ"מ אם עבר והעביר נחלתו לאחרים -זכו האחרים בכל מה שנתן להם( .שו"ע שם)
ומדת חסידות שלא להעיד בצוואה שמעבירין בה הירושה מהיורש אפי' מבן שאינו נוהג
כשורה לאחיו חכם ונוהג כשורה( .שו"ע)
-מי שצוה לעשות בנכסיו הטוב שאפשר לעשות – יתנהו ליורשיו ,כי אין טוב מזה( .רמ"א
וד"מ שם)
-איסור לשנות בין הבנים
לא ישנה אדם בין הבנים אפילו בדבר מועט ,שלא יבוא לידי קנאה( .טור סי' רפב)
-כשאין לו בנים ורוצה לנשל יורשיו ממקצת מנכסיו לצדקה
אם הוא עתיר נכסין שלא היו לו בנים ,ורוצה לעשות שטר צואת בריא ליתן מרוב עשרו
קרן קיימת לדברים טובים והמיעוט הנשאר ליורשיו -אפילו להקדיש רק קצת נכסיו אפילו
לא הניח יוצאי חלציו – אין לת"ח להזדקק לזה( .פת"ש סי' רפב)
העברת ירושה מבן אחד לשני
-מותר לאדם לכתוב צוואה ולהעביר את רוב רכושו לאחד מבניו שהוא תלמיד חכם
ותורתו אומנותו ,ושאר נכסיו יתחלקו בהם שאר היורשים .ובמתנת בריא יש להקל,
שרשאי אדם לעשות בשלו כל מה שירצה ,כל שמשייר חלק הגון מנכסיו לשאר יורשים.
(יבי"א ח ,ט)
-מי שיש לו שני בנים ,האחד חכם שתורתו אומנותו ,והאחר מחלל שבת בפרהסיא ובוזה
דבר ה' -מותר לו להעביר את הנחלה מהבן שהוא מחלל שבת ועובר על איסורי תורה,
לטובת הבן החכם שתורתו אומנותו.
ומכל מקום החכם עיניו בראשו להתנהג במתינות לבל ידחה אבן אחר הנופל ,אולי יש תקוה
שיחזור למוטב ,ושב ורפא לו ,וטוב שיפקיד חלק מן הירושה בידי אדם נאמן ,בתנאי גמור
כתנאי בני גד ובני ראובן ,שאם אחר כך יחזור הבן בתשובה ,או שיהיה לו זרעא מעליא ,יקבל
חלק הירושה שלו ,ואם לאו יתננו לבנו החכם ,או לצדקה( .יבי"א ח"ח חו"מ סי' י)
-קרן קיימת למי שאין לו בנים
מי שאין לו בנים – מצוה לעשות מנכסיו קרן קיימת ודברים טובים( .פת"ש סי' רפב)
-ישראל שהיה חייב לעכו"ם ומת העכו"ם – האם צריך לפרוע החוב ליורשי העכו"ם
אם אין עכו"ם יודעין מזה – אינו חייב לפרוע ליורשיו .כיון שהוא בכלל אבדה ומותר( .רמ"א
חו"מ סי' רפג סעי' א' ,וסמ"ע ס"ק ו')
