Page 283 - PIN-V2
P. 283
ההלכה שבתורה | תורת גילה 265
ת שפרתרכחס
אך אם יודעים מכך יורשי העכו"ם – צריך לפרוע ליורשים ,דמלבד קידוש ה' שיש בזה ,יש
בזה גם איסור גזל הגוי האסור( .סמ"ע ו')
-ירושת מומר
מעיקר הדין – ישראל שהמיר לעכו"ם – יורש את קרוביו הישראלים כשהיה( .שו"ע חו"מ סי'
רפג סעי' ב') דלמדו זה מדכתיב כי ירושה לעשו נתתי את הר שעיר( .סמ"ע ז')
ואם ראו בי"ד לאבד את ממונו ולקנסו שלא יירש שלא לחזק ידי הרשעים ,הרשות בידם.
(שו"ע)
וי"א שמניחין הירושה בבי"ד ואם יחזור בתשובה נותנין לו( .רמ"א)
-אין היורשים נוחלים עד שיביאו ראיה שמת מורישן
אם שמעו על אחד שמת ,או שבאו עכו"ם מסיחים לפי תומם – אע"פ שמשיאין את
אשתו על פיהם [ונוטלת את כתובתה] ,וכן האשה שבאה ואמרה מת בעלי – אע"פ שהיא
נאמנת ותנשא ותטול כתובתה – אין היורשים נכנסים לנחלה על פיה עד שיביאו ראיה שמת
מורישן( .שו"ע חו"מ סי' רפד סעי' ב')
-כשאבד זכרו – ניתן ליורשו
מי שטבע במים שאין להם סוף ובאו עדים שטבע בפניהם ואמרו אבד זכרו – אע"פ שאין
משיאין את אשתו לכתחילה – הרי היורשים נוחלים על פיהם.
וכן אם באו עדים שנפל לגוב אריות ונמרים ,או שראוהו צלוב והעוף אוכל בו ,או שנדקר
במלחמה ומת ,או נהרג ולא הכירו פניו ,אבל היו לו סימנים מובהקים בגופו והכירו אותן
בכל אלו הדברים וכיוצא בהם -אם אבד זכרו אח"כ – יורדים לנחלה בעדות זו ,אע"פ שאין
משיאין את אשתו( .שו"ע שם סעי' ד')
הטעם :שלא החמירו בדברים אלו אלא מפני איסור כרת .אבל לענין ממון אם העידו העדים בדברים שחזקתן למיתה
והעידו שראו אותם הדברים ואבד זכרו ,ואח"כ נשמע שמת הרי אלו נוחלים על פיהם( .שו"ע שם)
-זכויות מחבר ספר מוריש לבניו
מי שחיבר ספר ,כל הזכויות שמורות למחבר ,ואסור לאחרים להדפיס את ספרו בלא
הסכמתו ,אף אם רצונם לזכות את הרבים ,שאין אדם גוזל את חבירו כדי לזכות את הרבים.
ולכן אם נפטר ,מעביר את זכותו לבניו אחריו ,וכן פשט המנהג לאסור לאחרים להדפיס
הספר ,הן מצד דינא דמלכותא דינא ,והן על פי גזרת והסכמת המחברים ,והרבנים המסכימים
לחיבור ,והן מצד חוקי המדינות( .יביע אומר ח"ז חו"מ סי' ט)
-צוואה חלומית
היה פקדון ביד אביהם ואינו יודע היכן הניחו ,ואמרו לו בחלום :כך וכך הם ובמקום פלוני
הם ושל פלוני הם או של מעשר שני הם ,ומצאם במקום שנאמר לו ובמנין שנאמר לו – דברי
חלומות לא מעלין ולא מורידין אלא הרי הם שלו( .שו"ע חו"מ סי' רנה סעיף ט' ,ובסמ"ע ס"ק כ"ט כתב
הטעם ,דאף שכוון במקום ובמנין ,מ"מ י"ל כי באמרו של פלוני הן לא כוון)
