Page 283 - PIN-V2
P. 283

‫ההלכה שבתורה | תורת גילה ‪265‬‬

                                                            ‫ת שפרתרכחס‬

     ‫אך אם יודעים מכך יורשי העכו"ם – צריך לפרוע ליורשים‪ ,‬דמלבד קידוש ה' שיש בזה‪ ,‬יש‬
                                                     ‫בזה גם איסור גזל הגוי האסור‪( .‬סמ"ע ו')‬

                                                                          ‫‪ -‬ירושת מומר‬
     ‫מעיקר הדין – ישראל שהמיר לעכו"ם – יורש את קרוביו הישראלים כשהיה‪( .‬שו"ע חו"מ סי'‬

                      ‫רפג סעי' ב') דלמדו זה מדכתיב כי ירושה לעשו נתתי את הר שעיר‪( .‬סמ"ע ז')‬
     ‫ואם ראו בי"ד לאבד את ממונו ולקנסו שלא יירש שלא לחזק ידי הרשעים‪ ,‬הרשות בידם‪.‬‬

                                                                                                           ‫(שו"ע)‬

                             ‫וי"א שמניחין הירושה בבי"ד ואם יחזור בתשובה נותנין לו‪( .‬רמ"א)‬

                                      ‫‪ -‬אין היורשים נוחלים עד שיביאו ראיה שמת מורישן‬
     ‫אם שמעו על אחד שמת‪ ,‬או שבאו עכו"ם מסיחים לפי תומם – אע"פ שמשיאין את‬
     ‫אשתו על פיהם [ונוטלת את כתובתה]‪ ,‬וכן האשה שבאה ואמרה מת בעלי – אע"פ שהיא‬
     ‫נאמנת ותנשא ותטול כתובתה – אין היורשים נכנסים לנחלה על פיה עד שיביאו ראיה שמת‬

                                                            ‫מורישן‪( .‬שו"ע חו"מ סי' רפד סעי' ב')‬
                                                            ‫‪ -‬כשאבד זכרו – ניתן ליורשו‬
     ‫מי שטבע במים שאין להם סוף ובאו עדים שטבע בפניהם ואמרו אבד זכרו – אע"פ שאין‬
                                ‫משיאין את אשתו לכתחילה – הרי היורשים נוחלים על פיהם‪.‬‬
     ‫וכן אם באו עדים שנפל לגוב אריות ונמרים‪ ,‬או שראוהו צלוב והעוף אוכל בו‪ ,‬או שנדקר‬
     ‫במלחמה ומת‪ ,‬או נהרג ולא הכירו פניו‪ ,‬אבל היו לו סימנים מובהקים בגופו והכירו אותן‬
     ‫בכל אלו הדברים וכיוצא בהם ‪ -‬אם אבד זכרו אח"כ – יורדים לנחלה בעדות זו‪ ,‬אע"פ שאין‬
                                                         ‫משיאין את אשתו‪( .‬שו"ע שם סעי' ד')‬

       ‫הטעם‪ :‬שלא החמירו בדברים אלו אלא מפני איסור כרת‪ .‬אבל לענין ממון אם העידו העדים בדברים שחזקתן למיתה‬
                        ‫והעידו שראו אותם הדברים ואבד זכרו‪ ,‬ואח"כ נשמע שמת הרי אלו נוחלים על פיהם‪( .‬שו"ע שם)‬

                                                         ‫‪ -‬זכויות מחבר ספר מוריש לבניו‬
     ‫מי שחיבר ספר‪ ,‬כל הזכויות שמורות למחבר‪ ,‬ואסור לאחרים להדפיס את ספרו בלא‬
     ‫הסכמתו‪ ,‬אף אם רצונם לזכות את הרבים‪ ,‬שאין אדם גוזל את חבירו כדי לזכות את הרבים‪.‬‬
     ‫ולכן אם נפטר‪ ,‬מעביר את זכותו לבניו אחריו‪ ,‬וכן פשט המנהג לאסור לאחרים להדפיס‬
     ‫הספר‪ ,‬הן מצד דינא דמלכותא דינא‪ ,‬והן על פי גזרת והסכמת המחברים‪ ,‬והרבנים המסכימים‬

                                       ‫לחיבור‪ ,‬והן מצד חוקי המדינות‪( .‬יביע אומר ח"ז חו"מ סי' ט)‬

                                                                        ‫‪ -‬צוואה חלומית‬
     ‫היה פקדון ביד אביהם ואינו יודע היכן הניחו‪ ,‬ואמרו לו בחלום‪ :‬כך וכך הם ובמקום פלוני‬
     ‫הם ושל פלוני הם או של מעשר שני הם‪ ,‬ומצאם במקום שנאמר לו ובמנין שנאמר לו – דברי‬
     ‫חלומות לא מעלין ולא מורידין אלא הרי הם שלו‪( .‬שו"ע חו"מ סי' רנה סעיף ט'‪ ,‬ובסמ"ע ס"ק כ"ט כתב‬

                                              ‫הטעם‪ ,‬דאף שכוון במקום ובמנין‪ ,‬מ"מ י"ל כי באמרו של פלוני הן לא כוון)‬
   278   279   280   281   282   283   284   285   286   287   288