Page 154 - 9322
P. 154
ט ֹושיקאז ּו קאוואג ּוצ'י
"לא ,זה אפשרי ...זה לא שזה לא אפשרי ",המשיכה קאזו
במונוטוניות יבשה.
"אבל?"
"איך את יודעת שבעוד שלוש שנים הוא יבקר בבית הקפה?"
ניכר בפומיקו שלא הבינה את הטעם בשאלה.
"את לא מבינה?" שאלה קאזו את פומיקו כאילו היא חוקרת אותה.
"אה ",אמרה פומיקו משקלטה סוף־סוף .גם אם תיסע שלוש שנים
קדימה בזמן ,איך תוכל להיות בטוחה שג ֹור ֹו יהיה בבית הקפה?
"זאת הנקודה הבעייתית .מה שקרה בעבר כבר קרה .את יכולה
להגדיר את הרגע ולחזור אליו .אבל"...
"העתיד בלתי נודע לגמרי!" אמרה קוטאקה ומחאה כף אל כף,
כאילו היא משחקת בשעשועון נושא פרסים.
"את כמובן יכולה לנסוע אל היום שאת מבקשת להגיע אליו ,אבל
אין שום דרך לדעת אם האדם שאת רוצה לפגוש יהיה שם".
אם לשפוט על פי הבעתה האדישה של קאזו ,היו ודאי הרבה אחרים
שכבר תהו על העניין הזה" .אז אלא אם את בונה על נס ,אם תגדירי
זמן בעתיד ותיסעי אליו — רק לאותו פרק זמן קצר לפני שהקפה
מתקרר — הסיכויים שתפגשי את האדם שאת באמת רוצה לפגוש
קלושים מאוד ",הוסיף נאגארה ,כאילו הוא מסביר דברים כאלה כל
העת .הוא סיים והביט בפומיקו בעיניו הצרות כשואל ,מבינה מה אני
אומר?
"אז הנסיעה תהיה בזבוז זמן?" מילמלה פומיקו בהשלמה.
"בדיוק".
"אני מבינה"...
בהתחשב במניע השטחי כל כך לכאורה של פומיקו ,נדמה שהיה
עליה להרגיש נבוכה יותר .אבל היא התרשמה כל כך מטבעם הבלתי
חדיר של כללי בית הקפה ,שלא עלה על דעתה לפקפק בתשובתה של
קאזו מעבר לכך.
היא לא אמרה דבר אבל חשבה לעצמה ,כשאת חוזרת לעבר ,אינך
154
