Page 172 - 9322
P. 172
ט ֹושיקאז ּו קאוואג ּוצ'י
נוצצות של ילדה בפארק שעשועים .אבל מצב רוחה כעת היה כזה,
שנפשה נסגרה אפילו לאפשרות להתפעל מחוויה מוזרה שכזאת.
נאגארה התנגד חד וחלק ,אבל קאזו התגייסה לתת לה הזדמנות.
עכשיו המתינה לפגוש את ילד ּה .אפופה סחרחורת מרצדת ,היא
העלתה בעיני רוחה את ילדותה שלה.
גם לאביה של קיי ,מיצ'ינ ֹורי מטס ּוזאווה ,היה לב חלש .הוא התמוטט
בעבודה כשקיי היתה בכיתה ג' בבית הספר היסודי .לאחר מכן הוא
נכנס ויצא מבית החולים ,עד שנפטר כעבור שנה אחת בלבד .קיי
היתה בת תשע ,ילדה חברותית מטבעה ,תמיד שמחה וחייכנית.
ואף על פי כן בה בעת היא גם היתה רגישה ומתוחה .מות אביה
הותיר בה מרחב רגשי שחור .היא פגשה לראשונה את המוות וכינתה
אותו התיבה האפלה מאוד .מרגע שנכנסת לתיבה ,לעולם לא תצא
ממנה .אביה היה לכוד בה — מקום איום ובודד שאין פוגשים בו איש.
בלילות שבהם חשבה על אביה ,השינה נגזלה ממנה .חיוכה דעך
בהדרגה.
תגובתה של אמ ּה ט ֹומאק ֹו למות בעלה היתה הפוכה מזו של קיי.
היא העבירה את הימים בחיוך תמידי .מעולם לא היתה אישה מאירת
פנים באמת .היא ומיצ'ינורי נראו כמו זוג נשוי רגיל ולא מלהיב.
טומאקו בכתה בהלוויה ,אך מאותו היום ואילך לא עלתה אומללות
על פניה .היא חייכה הרבה יותר מאשר קודם .קיי לא הבינה כלל מדוע
אמ ּה מחייכת תמיד .היא שאלה אותה" ,למה את כל כך שמחה שאבא
מת? את לא עצובה?"
טומאקו ,שידעה שקיי מתארת את המוות כתיבה אפלה מאוד,
ענתה" ,אם אביך היה יכול לראות אותנו מהתיבה האפלה מאוד ההיא,
מה לדעתך הוא היה חושב?"
טומאקו ,שלא היו בלבה אלא הטובות שבמחשבות על אביה של
172
