Page 174 - 9322
P. 174
ט ֹושיקאז ּו קאוואג ּוצ'י
בית הקפה בגון ס ּפיה — גם בשעות היום — היתה חפה מכל תחושה
של זמן .לאווירת הֶרטרו בבית הקפה היתה השפעה מנחמת .למעלה
הסתובב לאיטו בלי קול מאוורר תקרה מעץ .לא היה דבר שיספר לה,
שהתקדמה עשר שנים לתוך העתיד.
אבל לוח השנה הנתלש ליד הקופה הראה כי התאריך הוא אכן
27באוגוסט ,ולקאזו ,נאגארה וקוטאקה ,שהיו איתה בבית הקפה רק
רגעים אחדים קודם לכן ,לא היה זכר.
במקומם עמד מאחורי הבר גבר ונעץ בה מבט.
מראהו בילבל אותה .הוא לבש חולצה לבנהֶ ,וסט שחור ועניבת
פרפר ,ושערו היה מסופר בסגנון המקובל ,קצר־מאחור־ובצדדים .היה
ברור שהוא עובד בבית הקפה .בתור התחלה הוא עמד מאחורי הבר
ולא נראה מופתע כשקיי פשוט הופיעה על הכיסא ,לכן ודאי ידע על
טבעו המיוחד של הכיסא שישבה עליו.
הוא לא אמר דבר ,רק המשיך לנעוץ בה מבט .לא ליצור קשר
עם אדם שצץ פתאום הוא בדיוק צורת ההתנהגות הצפויה של עובד
במקום .כעבור זמן־מה הוא התחיל למרק בחריצות את הכוס שהחזיק
בידו .הוא נראה בסוף שנות השלושים לחייו ,אולי תחילת הארבעים
— הוא פשוט נראה מלצר תקני .הוא לא הפגין ידידותיות רבה במיוחד,
וצלקת ארוכה מכווייה נמשכה מעל הגבה הימנית שלו עד האוזן
הימנית ושיוותה לו צביון מאיים משהו.
"אממ ,סליחה"...
על פי רוב קיי לא היתה מסוג האנשים שחוששים לפנות בדברים
לאדם זה או אחר .היא היתה מסוגלת לפתוח בשיחה עם כל אחד
ולדבר איתו כאילו היו חברים ותיקים .אבל באותו הרגע היתה קצת
מבולבלת מכל המתרחש .היא דיברה אל האיש כמו זרה הנאבקת
להתבטא בשפה לא לה.
"אממ ,איפה המנהל?"
"המנהל?"
"מנהל בית הקפה ,הוא כאן?"
174
