Page 187 - 9322
P. 187
לפני שהקפה יתקרר
"מכינה את הקפה?"
"כן ,כמו שקאזו עשתה תמיד".
"אה".
"זאת העבודה שלי עכשיו".
"באמת?"
"כן".
ושם נקטעה השיחה פתאום .היה נדמה שמיקי אינה יודעת מה
עוד לומר ,והיא שבה להביט ארצה .קיי לא הצליחה לחשוב מה להגיד
עכשיו ,אבל היה דבר אחד שרצתה לשאול.
להביא אותך לעולם זה הדבר היחיד שעשיתי בשבילך .את יכולה
לסלוח לי על כך?
אבל איך תוכל לצפות לזכות במחילה כזאת? היא גרמה כל כך
הרבה עצב.
תגובתה של מיקי עוררה בקיי את התחושה ,שהיה אנוכי מצדה
לבוא .היה לה קשה יותר ויותר להביט בה ,והיא השפילה עיניים לקפה
שלפניה.
על פני הקפה שמילאו את הספל נראו אדוות קלות מאוד .הקפה
לא העלה עוד אדים .אם לשפוט לפי הטמפרטורה ,בקרוב תגיע השעה
לעזוב.
מה באתי לעשות כאן? האם היה איזה טעם שאבוא מן העבר?
הכול נראה חסר כל תכלית עכשיו .הדבר היחיד שיצא מבואי הוא
סבל נוסף למיקי .כשאחזור לעבר ,כל כמה שאנסה ,זה לא ישנה את
אומללותה של מיקי.
את זה אי־אפשר לשנות .קחו למשל את קוטאקה .היא חזרה לעבר,
אבל זה לא ריפא את פוסאגי .וגם היראיי לא היתה מסוגלת למנוע את
מות אחותה.
קוטאקה הצליחה לקבל את המכתב ,והיראיי פגשה את אחותה.
מחלתו של פוסאגי מוסיפה להחמיר ,והיראיי לעולם לא תראה שוב
את אחותה.
187
