Page 48 - 26114מ
P. 48
יהודית איתן
על פני אמה ומרגישה את ניסיונה להיחלץ מאחיזתה ,היא ואומרת,
"אבא שלח לי ווטסאפ שהוא יבוא עוד חצי שעה עם נחמיאס ".היא
אומרת כאילו בדרך אגב" ,היתה לו תאונה עם המונית אבל עכשיו
הכול בסדר .לא רצה להדאיג אותך .הבטחתי לו שאני אהיה איתך
עד שיבוא".
בת שבע נעצרת ,מסתכלת על לימור" ,ככה אמר?"
"כן ,אמא ,מה את כל כך מתפלאת?"
"חכי פה ,אני בשירותים ",אומרת בת שבע ,נחלצת מאחיזתה של
לימור והולכת לקצה גן האירועים .היא מוצאת ספסל צדדי ומתיישבת
עליו .מנסה לסדר את המחשבות .הבוקר נסעו ביחד ,רבו .אמרה לו
שתחזור לבד .אחר כך היא סגרה את הסלון ,התקשרה אליו ,הוא לא
ענה .לא צריך .היא נסעה באוטובוס וברכבת והגיעה לסלון מהר וכל
הזמן הזה איציק היה בבית חולים ולא אמר לה? איך יכול להיות .בת
שבע מנסה לפענח מה קורה .כשיחזור לא תוותר לו ,תשאל אותו מה
הולך .שלא יעשה לה את זה אף פעם .היא יושבת דמומה ,פגועה,
דמעות נקוות בעיניה .ברקע היא שומעת את השירים מסתלסלים
בקול גדול ,כמה הכול נראה לא שייך לה ,ברגע יצאה ממנה השמחה
והשאירה אותה בודדה על הספסל ,כמו אז.
היא מנסה להרחיק את הזיכרון שלופת אותה בגרון ,שוב ,ילדה
קטנה ,נעזבת .למה זה בא לה עכשיו ,היא לא יודעת .אולי עייפה,
אולי דואגת .היא תסתכל לאיציק בעיניים ,תראה מה הולך אצלו,
עזבה אותו יותר מדי.
48
