Page 62 - 26114מ

‫יהודית איתן‬

‫היא מתיישבת בכבדות על הספה לצד לימור‪ ,‬מושכת הדום‬
‫ומרימה רגליים‪ ,‬מארגנת כרית מאחורי הגב ומרפה‪ .‬איזה יפה מיכל‬

‫אנסקי‪ ,‬איך רזה‪ ,‬היא חושבת ועוצמת עיניים‪.‬‬
‫הטלפון מצלצל‪.‬‬

‫"בתשי‪ ,‬אנחנו תקועים פה‪ ,‬חבל לך על הזמן‪ ,‬לפחות עוד שבוע‪.‬‬
‫אל תחכו לי לסוף שבוע כי לא נותנים לצאת‪ .‬אמרו עוד משהו כמו‬
‫עשרה ימים‪ .‬אתן בסדר? לא‪ ,‬לא חסר כלום‪ .‬כל החבר'ה ביחד‪ .‬טוב‪,‬‬

‫יאללה‪ ,‬ביי‪".‬‬
‫איציק נשמע רחוק‪ .‬היא לא מתגעגעת‪ ,‬רק שהתרגלה אליו וחסר‪,‬‬
‫הקפה של היום שישי והבישולים שלו וההתחממות במיטה‪ .‬טוב‪ ,‬אולי‬
‫כן מתגעגעת‪ ,‬קצת‪ ,‬אל כל מה שרגילה‪ ,‬אל הטוב שרגילה‪ .‬ואיך חשבה‬
‫בכלל שהוא מסובב אותה‪ ,‬איזה בעל טוב‪ ,‬למה בא לה הלחשוד שהוא‬

‫יש לו משהו בתל אביב‪ .‬סתם‪.‬‬
‫בת שבע מחליטה לנסוע מחר לתל אביב‪ ,‬לראות איך אלברט‬
‫מתקדם‪ ,‬שלא יעשה דברים לא שייכים‪ .‬תגיד ליפה בבוקר איך לגמור‬
‫את השמלה של האלו מאשקלון ותיסע‪ .‬כבר מתרגלת‪ ,‬לא כזה קשה‬

‫אשדוד תל אביב‪ ,‬נהיה קצר‪.‬‬

‫בת שבע‪ ,‬לימור ורננה נוסעות בבוקר לסלון‪ .‬יום חדש‪ .‬רננה מספרת‬
‫בדרך איך חגגו אתמול‪" ,‬נפתח קפה חדש בחוף הקשתות‪ ,‬איזה יפה‪,‬‬

‫אמא‪ ,‬את חייבת ללכת‪".‬‬
‫"הצחקת אותי‪ ,‬איזה חדש‪ ,‬נפתח אולי כבר לפני שנה‪ ",‬אומרת‬

‫לימור ומפהקת‪.‬‬

‫‪62‬‬