Page 9 - 26114מ

‫בת שבע סלון כלות אשדוד‬

‫"את צריכה גם צבע‪ ,‬רק תגידי אני עושה לך מקום‪".‬‬
‫"טוב‪ ,‬טוב‪ ",‬בת שבע אומרת‪ ,‬והכבד בלב ממשיך לה‪.‬‬
‫היא נכנסת לסלון‪ ,‬סוגרת את הדלת‪ .‬נושמת עמוק‪ ,‬הגוף שלה‬
‫מרגיש שבא הביתה‪ ,‬איך היא אוהבת פה‪ ,‬יכולה לשכוח מכל הצרות‪.‬‬
‫היא לוקחת מטאטא וניגשת למטבח‪ ,‬שוטפת כלים שהושארו בכיור‪,‬‬
‫מנגבת את השיש‪ ,‬מטאטאה את הרצפה כולה‪ .‬מבחינה בכוסות‬
‫מלוכלכות על שולחן העבודה בחדר הצדדי‪ ,‬היא שוב תעיר לבנות‪ ,‬אין‬
‫דבר כזה מלוכלך בסלון כלות‪ ,‬שהכול לבן‪ .‬היא מתפיחה את הכריות‬
‫שעל הספה בפינה‪ ,‬מנגבת אבק מהתמונות כלות שתלויות מעל‪ ,‬מזיזה‬
‫את הכיסאות לצד הספה‪ ,‬מעבירה מטלית לחה על השולחנות‪ .‬התנועה‬
‫מפוגגת את הגוש של הכבד‪ ,‬איזה סלון יש לה‪ ,‬כמו הגוף שלה בעצמה‪,‬‬
‫כאילו היא מתאפרת ושמה ליפסטיק ומסתרקת‪ ,‬ככה היא מרגישה‬
‫כשהסלון נקי‪ .‬היא באה לפני כולם כדי להתחבר עם הנשמה‪.‬‬
‫נכנסת למשרד‪ ,‬עוברת על ההזמנות שלימור רשמה‪ ,‬חייבים‬
‫להתקדם עם השמלה של כוכי‪ ,‬יש עוד הזמנה מתל אביב‪ .‬היא פותחת‬
‫ארון‪ ,‬מסתכלת על הבדים המקופלים‪ ,‬נוגעת בקצות האצבעות‪ ,‬צריך‬
‫שוב לנסוע לחנות בדים ב"נחלת" לראות לבד‪ ,‬שלא ישלחו לה מה‬
‫שנשאר בסטוק‪ .‬גלילי בד לאורך הקיר בלבן לגווניו‪ ,‬בטקסטורות‬
‫רקומות‪ ,‬חלקות‪ ,‬מבריקות‪ ,‬היא מיישרת ומעמידה את הגלילים בפינת‬

‫החדר‪ ,‬חלקם עורמת בארון‪.‬‬
‫דלת הסלון נפתחת‪ ,‬יפה ולימור נכנסות‪ ,‬ממשיכות שיחה מאתמול‬

‫כאילו הלילה לא חצה אותה לשתיים‪.‬‬

‫‪9‬‬