Page 94 - 26114מ
P. 94
יהודית איתן
בת שבע עצובה .היא רזתה ,כולם אומרים לה איזה יפה ,אבל
היא רואה את הפנים שלה כאילו כיבו את האור .ביום כיפורים פעם
ראשונה היה לה קל לצום ,לא היתה רעבה בכלל .כל היום דיברה עם
אלוהים אפילו שכועסת עליו ,לא בבית כנסת למה יש לה את המילים
שלה ,לא יחליטו עליה איך לדבר .אמרה לו הכול ,הוציאה טוב־טוב
את הכעס וגם אמרה סליחה ,ליתר ביטחון.
היום היא תלך בים ,אולי הרוח תבוא ,תכניס לה אוויר.
אתמול בא אלברט ,רצה כסף .שמע היא לבד .דפק על הדלת.
שאלה מי זה ,אמר אלברט .כשנכנס התיישב בלי שאמרה לו בוא תשב.
היא ,ששמחה כשעשה את בכרך ,עכשיו בלי שמחה.
אמר לה" ,את לבד?"
אמרה לו" ,לימור פה".
"אז אולי נצא בחוץ?" אמר לה,
"מה בחוץ?"
"בחוץ .מסעדה ,קפה ,משהו "...אמר ועשה לה עיניים.
"אלברט ,אל תתבלבל ",היא אמרה" .כמה אני חייבת לך?" והביאה
את הכסף מזומן עד השקל האחרון.
"מה ,את לא בא לך?" הוא שאל.
והיא עשתה עצמה לא מבינה ,שאלה איך סימונה אשתו ואם היא
רוצה ,יגיד לה שתבוא היא תתפור לה שמלה יפה־יפה ,תעשה אותה
שוב כלה.
"למה לא ",הוא ענה וקם ללכת .כשקמה הוא תפס אותה במותניים,
כאילו לא הבין.
בת שבע הורידה לו את הידיים ,דחפה לו את הכסף ליד ,סובבה
לו את הכתפיים ואמרה" ,יאללה ,אלברט ,עכשיו תלך מהר ".טפחה
94
