Page 394 - HATAM-1
P. 394

‫‪˙·¢˙Â‬‬  ‫אורח חיי‬                            ‫˘‪˙Âχ˘ ÁÎ‬‬

‫וצרי עיונא רבה בסוגיא דכהני שפגלו )גיטי נד‪,‬‬  ‫הביטול‪ ,‬ושוב אי כא אלא תיקו חכמי לבער‬
‫ב(‪ .‬ואי אנו צריכי בכא לכל זה‪ ,‬כי לפע"ד‬       ‫ויכול לסמו על חזקת שליח עושה שליחות‬
‫בהמוכר לא שיי קנס ולא ערמה‪ ,‬ע"כ היי"ש‬        ‫בדרבנ ‪ ,‬והשליח יודע שיש מכשול להמשלח‪.‬‬
‫מותר לו בלי פקפוק‪ .‬ואמנ להלוקח אסור‬          ‫ועיי בעירובי ל"ב )עא‪ ,‬א( ובמל"מ פ"ד‬
‫בהנאה מטע קנס ולא ירוויח בו ויחזור המקח‬      ‫מבכורות‪ .‬וכיו שכ המוכר הזה כדי עשה‬
‫לבעליו‪ .‬או א ירצו אנשי אחרי למכרו לטובת‬
‫המוכר או לקנות ממנו מה טוב‪ .‬וא אולי עי"ז‬                 ‫וכהלכה ולא פשע כלל‪.‬‬
‫העיכוב אירע הפסד להמוכר ע"י פשיעת שכחה‬
‫זו של הלוקח‪ ,‬יקוב הדי ביניה בגרמא וגרמי‬       ‫‪ ‚"Ú‡Â‬דכתב מג"א סי' תמ"ג סק"ה שג‬

      ‫ודייני ישראל יוציאו לאור משפט ‪.‬‬        ‫המפקיד פשע‪ ,‬עיי ב"ק ל' ע"א תוס'‬
      ‫‪.ÈÓ˘ È˙Ó˙Á È˙·˙Î ÈÊÙÁ· ÈÎ Â ÏÈˆÈ '‰Â‬‬  ‫ד"ה וחייב וכו' וברא"ש ש וק"ל‪ .‬מ"מ היינו‬
 ‫‪.˜"ÙÏ „"Ú˜˙ ‡"È·ÓÏ ‚"Î '‰ ÌÂÈÏ È‰‚ ·"Ù‬‬      ‫היכא דלא מינה השליח להדיא‪ .‬אבל היכא‬
‫‪Ó"„ÙÙÓ ¯ÙÂÒ ˜"‰˘Ó‬‬                            ‫דמינוהו שליח להדיא‪ ,‬אי כא עו אשר חטא‪.‬‬

                                             ‫‪ Ì‚˘·Â‬יש לדו עוד א השליח הזה מהימ לי'‬

                                             ‫שפשע ולא מכר ולא עשה שליחותו‪,‬‬

         ‫˙˘‪„Ϙ ‰·Â‬‬

         ‫]‪[ÁÒÙ· ‰ ÈÙÒ· Ìȇ·‰ ÌÈËÁ‬‬

‫ומשו איסור שבת הלא מקרה היה שנתעכבו‬          ‫˘‪È" ¯Ú· 'Â‰Ó ‡ÏÙÂÓ‰ ·¯‰ ‰"‰Ï Ë"ΠÌÂÏ‬‬
       ‫והיה לה זמ לחזור קוד שבת‪.‬‬                                      ‫‡·„˜"˜ ‪.Û¯‡„ÎÚÏÈÓ‬‬

‫‪ ‰Ó‬שטע מחמת חילול שבת יפה אמר מאי הוה‬        ‫‪ Ê"ÎÂÓ‬א עלי להשיב‪ .‬נידו א' שלח משרת נכרי‬

‫לי' למיעבד א נתאחרו‪ .‬אלא ביו שבת‬             ‫ע עגלה וסוסיו ליקח לו תבואה הבאה‬
‫היה לו להפקיר בהמותיו משו שביתת בהמה‪,‬‬        ‫בספינות ביו י"ג ניס בעיר ראב‪ ,‬ושלח עמו‬
                                             ‫נכרי אחר המבי הסחורה‪ ,‬ונת לה מעותיו‬
‫עיי סימ רמ"ו‪ .‬מ"מ כיו ששגג ולא ידע הדי‬       ‫ליקח ואמר להמבי שיהיה לו בשכרו חצי הריוח‪.‬‬
   ‫אי לקונסו‪ .‬ועיי ]מג"א[ סי' ש"ז סק"ו‪.‬‬       ‫והיה דעתו שישובו ערב פסח ונתעכבו ובאו ביו‬
                                             ‫ב' של פסח‪ ,‬והביאו י"ח איפות חיטי ובחול‬
‫‪ ÔÂ„È Â‬איסור חמ ‪ .‬הנה בטוש"ע סימ תס"ז ס"ג‬    ‫המועד מכרו לגוי‪ .‬ושוב שלח שלוחו הנ"ל‬
                                             ‫בחול המועד ושבו ביו ה' ערב יו"ט אחרו של‬
‫בש ה"ג‪ ,‬חטי הבאי בספינה אי‬
‫מחזיקי בה איסור ומותרי לצור פסח‪ .‬ומ"מ‬                ‫פסח‪ ,‬והביאו ט"ו איפות חטי ‪.‬‬
‫הרדב"ז בח"א מהשניות סימ רפ"ו כתב‪ ,‬מאחר‬
‫שרגילי הספני לשפו עליה מי כדי למלאות‬         ‫‪ ‰˙ÚÂ‬קול צווחה בעיר על חילול שבת ויו"ט‬

‫המדה שמתיבשי ומינח ניחא‪ ,‬ע"כ שומר נפשו‬       ‫ועל זלזול חמ בפסח שאומרי שחטי‬
 ‫ירחק מה ‪ .‬ומ"מ אי לאוסר א אי בה‬              ‫הבאי בספינה מחומצי שבאו עליה מי‬
 ‫ריעותא‪ .‬ונראה היינו לטוחנ ‪ .‬ואפילו יש בה‬    ‫ומינח ניחא‪ .‬ושלח מעלתו ובדק הט"ו איפות‬
‫חמוצי מתבטלי קוד פסח וכמ"ש בתשו'‬             ‫שעוד ביד ישראל ומצא בה גרגרי מחומצי ‪,‬‬
 ‫רשב"א‡‪ .‬אבל לקנות בפסח ה"ל קונה חמ‬          ‫אבל שארי חטי קשי ויבשי ולא נשתנה‬
‫בפסח‪ .‬ומעלתו כתב מילתא דחוכא‪ ,‬כיו שביטל‬      ‫צורת ‪ .‬כ היה מעשה‪ .‬והסוחר טע שלא עלה‬
‫ערב פסח כל חמירא דאיתא ברשותיה‪ ,‬ביטל ג"כ‬     ‫על דעתו כלל שיהיה כא חשש חימו כלל‪.‬‬
‫אותו חמ שקונה בפסח·‪ .‬כד ניי ושכיב אמר‪,‬‬

                                               ‫˙˘‪„Ϙ ‰·Â‬‬

‫‡‪ ÁË ˙Á‡ ÌÚÙ ‡ ¯È‰ :Ì˘ Á"·Á È˘Ϸ .‚ 'ÚÒ ÊÒ˙ 'ÈÒ Ê"˜Ò ‡"‚ÓÏ ‚ ˙ 'ÈÒ Á"‡ Ú"Â˘Ï Â È·¯ 'ÈÁ·Â „Ș 'ÈÒ ÏÈÚÏ '¯ .‬‬
‫·‪Ï"˜ÂˆÊ Ô¯Ó ÈÙÓ ˜ÒÙ‰ ‡ˆÈ „"·Ï ¯·„‰ Ú„Â ÁÒÙÏ ÍÂÓÒ ‰ ÈÙÒ· ‡·˘ ÌÈËÁ ÁÒÙÏ ÁÓ˜ ȯÎÂÓÓ Ï"˜ÂˆÊ Ô¯Ó ÈÓÈ· ·"Ù‬‬
‫‪χ ‡·˘Î ÌÈÓ‰ χ ·¯˜˙ ˘ ˙ÚÓ ÈΠ‡ˆÈ ‡Ï ‰ÂˆÓ ˙ˆÓ È„È ˙‡ˆÏ Ï·‡ ,Ú"¢· ‰Ù ·Â˙ÎÎ ÁÒÙ· ‰ÏÈ·· Ôȯ˙ÂÓ ˙ˆӉ ÈÎ‬‬

                                                         ‫‪.˙¯ÓÂ˘Ó ‰ˆÓ È„È Ì‰· È"‡Â ÌÈÈÁ¯· ÂÓÎ ‰¯ÈÓ˘ ÔÈÎȯˆ ‰ ÈÙÒ‰‬‬

                                                                                  ‫·‪.ËȘ ‡È˜ Ș 'ÈÒ ÏÈÚÏ '¯ .‬‬
   389   390   391   392   393   394   395   396   397   398   399