Page 404 - HATAM-1

‫‪˙·¢˙Â‬‬ ‫אורח חיי‬ ‫˘‪˙Âχ˘ ÁÏ‬‬

‫שהשטה נמי קשה‪ .‬ומכ"ש שאפשר שאינו טענה‬ ‫ודבריו תמוהי ביותר‪ ,‬א"כ מנא ל דר' שמעו‬
‫כלל כנ"ל‪.‬‬ ‫פליג ולא סבירא ליה דבזה"ז הוי כדר‬

‫‪ Î"Ú‬ישאל על נדרו ובפתח וחרטה וכדאמרינ‬ ‫המתנדבי לכשיבנה המקדש‪.‬‬

‫במנחות פ"א ע"ב נדר ופתחו עמו‪ .‬אלא‬ ‫˘·˙‪ È‬וראיתי לר' שמעו במתני' שלהי מס'‬
‫שקשה עלי מאוד להתיר איסור חומר קדשי ע"י‬
‫שאלה ופתח של ע האר בזה"ז שמקילי‬ ‫שקלי דהאומר ביכורי קודש אינ‬
‫בהיתר נדרי ‪ ,‬ואינ מביני ואינ רוצי להבי‬ ‫קודש‪ .‬וע"ש בירושלמי‪ .‬ולכאורה משו דס"ל‬
‫דלא התנדב כדר המתנדבי ‪ .‬נמצא א"ש‬
‫מה שמסבירי לה אי יתחרטו‪.‬‬ ‫בשמעתי דפסחי ‪ ,‬ויש להסביר בש"ס דהוה‬
‫סלקא דעת אמינא מדר"ש ס"ל כר' יוסי‪ ,‬ר' יוסי‬
‫]‪[‰Ê‰ ÔÓÊ· ÌÈ˘„˜· ÌÂÓ ÏÈËÓ‬‬ ‫נמי ס"ל כר' שמעו ‪ .‬דהא ר' יוסי מודה בשלא‬
‫כדר המתנדבי ממש‪ ,‬ומסיק דלאא ר' יוסי ס"ל‬
‫‪ Î"Ú‬נלע"ד להמציא עוד תקנה מצורפת להיתר‬ ‫כר"ש אלא כרבנ דמתני' דשקלי דבזה"ז הוה‬
‫שפיר כדר המתנדבי ‪ .‬וראיתי בתוי"ט ש‬
‫הנדר הנ"ל‪ .‬והוא דהרי לפי פשטיות סוגיא‬ ‫דרמב" מפרש פלוגתא דסו שקלי במילי‬
‫דע"ז י"ג ע"ב קדשי בזה"ז הוה כבעל מו ‪.‬‬ ‫אחרניתא דמייר שהקדיש לבדק הבית בכורי‬
‫והמטיל בה מו ה"ל כמטיל מו בבעל מו ‪,‬‬ ‫קדשי‪ ,‬הקדיש הוא לבדק הבית ע"ש‪ .‬וא"כ‬
‫דקיי"ל כרבנ דר"מ )בכורות לג‪ ,‬ב( דאפי' שו‬ ‫לרמב" לא מצינו פלוגתא בהא‪ .‬א"כ מסתמא‬
‫איסור דאורייתא לית ביה רק מדרבנ ‪ .‬והא דפרי‬ ‫בזה"ז הוה כדר המתנדבי כדקיי"ל כר' יוחנ‬
‫ש"ס ]ע"ז[ ש ארבא למ"ד מטיל מו בבעל מו‬ ‫דמקריבי אעפ"י שא בית‪ .‬ופלוגתא דפסחי‬
‫חייב‪ ,‬מאי איכא למימר‪ .‬נ"ל הכי פירושו‪ ,‬דהרי‬ ‫בהקדיש לדמיו וכשיטת רש"י‪ .‬וא"ש הכל‬
‫רבא המציא ל חומרא דאפילו רק מיחז כמטיל‬
‫מו בקדשי ‪ ,‬נמי צרי להכניסו לכיפה‪ .‬ומ"ל‬ ‫בעזה"י‪.‬‬
‫לרבא דילמא ברייתא אתי כר"מ דמחייב מלקות‪.‬‬
‫אבל לרבנ משו מחזי כמטיל לא מחייבינ‬ ‫‪ Ê"ÙÏÂ‬זה שאמר טלה זה שיהיה קרב פסח‬
‫להכניס לכיפה‪ .‬ותיר ש"ס אפילו לר"מ נמי‬
‫מותר מ התורה להטיל מו ‪ ,‬וליכא אלא משו‬ ‫לכולי עלמא קדוש‪ ,‬לרמב" אפילו ר'‬
‫מחזי בעלמא‪ ,‬ואפילו הכי צרי כיפה‪ .‬והוא הדי‬ ‫שמעו מודה‪ ,‬ולהתוס' תליא בפלוגתת רבנ‬
‫לרבנ ‪ .‬אבל לעול פשיטא דהלכה כרבנ ‪ .‬ומכ"ש‬
‫בזמ הזה דאפילו ר"מ מודה דליכא איסור‬ ‫ור"ש סו שקלי ‪ .‬והלכה כרבנ ‪.Ê‬‬

‫דאורייתא‪.‬‬ ‫‪ ‰ ‰Â‬לומר שנאמי במה שאמר דהיה כוונתו‬

‫‡‪ Í‬הרמב" פ"א מאיסורי מזבח )ה"ז( פסק‬ ‫לשטות והיתול‪ ,‬אי לדמותו למתני' פ"ג‬
‫דתרומות )מ"ח(‪ .‬הת לא היה פיו ולבו שוי ‪,‬‬
‫דבזמ הזה נהי מלקות ליכא לאו איכא‪.‬‬ ‫ונפשו יודעת מאוד שבלבו היה לומר מעשר‪ ,‬ופיו‬
‫ובספר מעי החכמה ד ס"ד סו ע"א עשה קצת‬ ‫הכשילו להוציא תרומה‪ .‬אבל הכא פיו ולבו שוי‬
‫סמוכי לשיטת תוס' )ש ד"ה בעל מו ( מש"ס‬ ‫לומר לפסח‪ ,‬אלא שאמר לשטות נתכוונתי‪,‬‬
‫מ"ק י"ב ע"ב דלא אמר בצור דהוה דאורייתא‪,‬‬ ‫דברי שבלב ה ‪ .‬ויותר יש קצת לדמותו למתני'‬
‫שמע מינה איכא צור בזה"ז דלאו דאורייתא‪.‬‬ ‫דנדרי כ' ע"א נדר בחר ‪ .‬וג להא אינו דומה‪,‬‬
‫ובתשובה אחרת‪ Á‬כתבתי דלע"ד שיטת רמב"‬ ‫דאע"פ דפיו ולבו היה שוה‪ ,‬מ"מ איננו סותר‬
‫מוכרח‪ ,‬דאי לא תימא הכי ביטלו מצות עשה‬ ‫דבריו‪ ,‬אלא מפרש וקיי"ל )נדרי יח‪ ,‬ב( פירוש‬
‫דאורייתא מעשר בהמה אחר החורב משו‬ ‫להקל‪ .‬אבל ]הכא[ שפיו ולבו היה שוה בכל‬
‫תקלה‪ ,‬כדאיתא פ' בתרא דבכורות )נג‪ ,‬א(‪ ,‬והלא‬ ‫מקו מכל וכל‪ ,‬רק שאמר משטה הייתי‪ .‬והנה‬
‫משחרב הבית הותר להטיל מו בקדשי ‪ ,‬מה‬ ‫הת במתני' מסיי וכול אי נשאלי עליה ‪.‬‬
‫היה לה לגזור גזירה חדשה שלא להטיל מו ‪,‬‬ ‫ועיי לשו ר" אה מתני' תמצא לעיל י"ח ע"ב‬
‫מד"ה ועל כול וכו' ואיל ‪ .‬ויעיי ג"כ בתוס' מס'‬
‫שבועות כ"ו ע"ב ד"ה גמר וכו'‪ .‬ע"כ להאמי לו‬

‫‪.Ì˘ ÌÈϘ˘ ÈÓÏ˘Â¯È· ‰"΢ ‡È·‰ Ì˘ Ô"··È¯‰ 'ÈÙ·Â .˘"¯Î ‰Îω„ ÍÙÈ‰Ï ¯‡Â·Ó ÌÈϘ˘ È‰Ï˘ ·"Ú¯‰ 'ÈÙ· .Ê‬‬
‫‪.ÁÈ˘ È"ÒÂÒ ¢ 'ÈÒ „"¯ÂÈ ˜ÏÁ· ÔÏ‰Ï '¯ .Á‬‬